היו הייתה פעם נערה תמימה,
היא פשוט הייתה...
אך אנשים לא הבינו מה פירוש
"להיות"...
וכשאמרה, שהיא פשוט
רוצה להיות באהבה,
לעגו לה הנערות,
אנשים סיפרו עליה,
שכל נער מצליח
"לסובב לה את הראש",
שהיא "מתאהבת בקלות",
רק בגלל שחשבו,
שלהיות באהבה
פירושו להתאהב
בכל אידיוט...
איש לא הצליח להבין,
שאותו לב,
של הנערה התמימה,
כבר למד וידע מהי אהבה,
ועד כמה יכולה היא
להיות עמוקה,
בעוד שהם שגו עדיין
בהכרת משחקי הגוף,
היא כבר ידעה את עומק הרגש...
וכשאמרה "להיות באהבה"
התכוונה להישאר קרובה
למקור האנרגטי, שעטף אותה
בכל יופיה של האהבה...
עם השנים,
היא לא הבינה בכלל מה קרה,
שהמקור האנרגטי שלה
לא עטף אותה יותר באהבה
ואז כל עוצמתה נחלשה
והיא הלכה וכבתה...
היא לא הייתה צריכה דבר,
כשהמקור שלה היה קרוב אליה...
גם לא מגע!!!
כי הספיקו האנרגיות,
כדי שהיא תפרח בנוכחותו...
ואנשים היו אומרים לה
עד כמה שהם אותה אוהבים,
והיא להם לא האמינה,
כמו שהיא מהר מאוד הבינה,-
הם אפילו לא ידעו
לאהוב את עצמם!
לא, מותק, האהבה היא גם לא תחרות!
האהבה היא לא כלום והכל גם יחד...
האהבה מחבקת, גם בלי מגע...
ואנשים? - הם רואים את התשוקה
ומכבידים על האהבה!