בחדר שררה האנדרלמוסיה המוכרת, והוא התעורר בבהלה לאחר חלום
בלהות שגם בו הוא מפסיד. הוא נעמד מבולבל , מנסה להיזכר מה עשה
אמש לפני שהלך לישון והביט בשעון הגדול התלוי בחדרו ,מחוגי
השעון החוו על השעה  שתיים בצהריים. כבר שבוע שהוא לא דואג
לעצמו : לא מסתרק, לא מצחצח שיניים, לא שם דאורדורנט ועל מקלחת
אין מה לדבר. זו תקופה ארוכה שהוא לא מקדם שום דבר בחיים שלו,
ולמען האמת הוא לא רואה כעת איך המצב הזה ישתנה.
התקיעּות הזאת לא נתנה לו מנוח. הוא מתאמץ כבר ארבע שנים
ואפילו חרס  הוא לא העלה בידו, כל פעם הוא מבטיח לעצמו מחדש ,
שזהו! שמעכשיו הוא לא יחזור על זה יותר-אבל הוא חוזר על אותן
שטויות אוויליות כבר ארבע שנים.
אולי משהו בו באמת דפוק, כך חשב, אולי הוא לא מספיק רוחני -אבל
הוא ניסה כבר הכל: יוגה , מדיטציות, ויפאסנות, סדנאות למיניהן
ומה לא. המשותף לכל הדברים האלה זה המסר שמנסים למכור לך ,
ולמען האמת דיי בהצלחה, זה שהמעשה הפעוט הזה (בליווי כמה מאות
שקלים שנלווים אליו כמובן) זה מה שיציל אותך , יפקס אותך וישלח
אותך לחיים חדשים. גם הוא האמין בזה עד לא מזמן.  בכל המפגשים
האלה הוא היה מגיע מלא ספקות אך שטוף מוטיבציה שעוד יוגה ועוד
סדנא ועוד התבודדות ועוד הרצאה מסוג כזה או אחר זה מה שיוציא
אותו מהבלגן של החיים שלו, הבלגן הזה בראש שלא מרפה ממנו .
הפעם הוא גמר אומר להפסיק לבלוע את כל הבולשיט הזה, כל תעשיית
ההבל שקמה ועומדת על החולשות שלנו- ובעצם מחזקת לנו את
התקיעות.
הוא הבין שמשהו בו השתנה, הוא נפל חזק בארבע שנים האחרונות ,
וזה לא שהיום הוא הפסיק ליפול -אבל היום הוא עם תובנה חדשה.
הכי גרוע זה לעמוד במקום אבל גם הכישלונות הם בעצם תנועה , כמו
נהר כזה שלא פוסק, כמו אוטוסטרדה מלאה ברכבים, וכל עוד שפועלים
ועובדים- הכל נרפא ומסתדר. אבל עכשיו הוא  הרגיש אחרת, הפעם את
כל הנפש הסוערת שלו  מפסיק איזה פקק סמוי, פקק סמוי שגורם לו
לתקיעות בחשיבה, תקיעות ביצירה .הוא זוכר שפעם עוד שפע
ברעיונות, ובמידה מסויימת זה סיפק לו את היכולת להתמודד עם
המשברים בחייו- הוא עשה כמה החלטות לא נכונות - אבל היה לו את
הדמיון הפרוע שלו שיבוא ויחלץ אותו מהסבך אליו נקלע.  אבל עתה
הוא חש כמו מדבר , וניסה לנתח בעצמו כיצד הגיע אל הלא כלום
המשמים הזה , במידה מסויימת גם חוסר החברה אותו חווה , תרם
למחסומים שבראשו,  ואולי זה איזה דפקט מגיל התיכון/היסודי או
אולי אפילו מגן הילדים , כן זה בטח זה -משהו שקרה לו בצעירותו
- וזורה לו מלח על הפצעים עד עכשיו.
הוא שב להביט בשעון התלוי על קירו. לעיתים היה נדמה לו שהשעון
מביט בו במן מבט ממזרי כזה , כביכול אומר לו :"כל החיים אני
סובב סביב מחוגיי, המורים מהי השעה,  וכל בני האדם סובבים סביב
הזמן"
הוא נזכר בעבודה שהמרצה ביקש מהם להגיש עד מחר , העבודה עסקה
ביחסו של פאולוס לעובדי אלילים. לעיתים, כך חשב, גם אנחנו
עובדי אלילים, אנחנו עבדים לזמן.