אגלי הטל התערבבו עם הדמעות ושחו יחד לאיטן  בשיפולי לחייו.
נאסר לא ידע מה לעשות, אם בכלל , וקולות המואזין רק הפריעו
להלך מחשבותיו. כבר שבוע  שלא בא דבר  לפיו , או ליתר דיוק כבר
שבוע  שלא טעם דבר הראוי למאכל אדם. הוא החל מהרהר באירועים
שגרמו לו להגיע אל התחתית הבזויה בה שהה.
סלמה הזמינה עליו את המשטרה, אמרה להם שהוא פוגע בה.'אני פוגע
בה?', הילכה  אימים בראשו המחשבה ובד בבד חש מדקרה חדה בליבו.
הוא אוהב את סלמה , לפחות כך חשב עד למאורעות שתכפו ובאו אליו
לאחרונה. אולם, כנראה שאהבתו אליה לא הייתה הדדית,  כי למשטרה
היא סיפרה שהוא רע ואכזר כלפיה, אבל זה לא היה מתוך רוע אלא
מתוך הגנה ורצון לשמור עליה. עכשיו היא עם הילדים שלהם, והוא,
הוא נאסר הולך לו בטל ובודד.
דממה. שעת בין הערביים ורגליו הוליכו אותו אל ביתו. אבל הוא
לא נכנס 'יש צו הרחקה' כך אמר לו היהודי שלה, בפעם שעברה שבה
הגיעה הנה, לביתו. הוא בסך הכל רצה לראות את ילדיו - אבל לפחות
החשש שהיה לו אומת. הוא , נאסר שעבד כל חייו למען ילדיו פוטר
מעבודתו. הוא היה רצף בבתים של היהודים, וכאשר פוטר כנראה שגם
סלמה החליטה להיפטר ממנו.
בהכל אשמים הפיטורים, לאחר שנאסר פוטר החלה סלמה לעבוד. סלמה
הייתה  מנקה משרדים וחדרי מדרגות. אותו היא לא שיתפה בכלום,
אבל ליהודי שלה היא סיפרה הכל. היהודי שלה היה אחד המנהלים
במשרדים בהן ניקתה סלמה, איש גבוה ובהיר שיער הלבוש תמיד
בחליפות מהודרות.


בהתחלה לא הבין נאסר מניין לסלמה מספיק כסף בכדי לקנות  את כל
מה שהביאה הביתה, אולם לפני כמה שבועות הוא ראה את היהודי שלה
מגיש לה שקיות גדושות מהסופר לידה האחת ולידה השניה הגיש
מעטפה, היה זה כשנסע באוטובוס למקום עבודתה של סלמה, ופרחים
בידו, בשביל להתנצל על כך שהתפרץ עליה אתמול, אבל הוא ראה,
הבין והלך משם מלא בושה וכלימה.
היהודי של סלמה ראה אותו, וביקש ממנו לעלות למשרדו, "נדבר
שנינו לבד, יש משהו שחשוב לי לומר לך". נאסר עלה במעלית, העולם
נראה כל כך נזיל מהקומה ה-17 בתל אביב. " תקופה קשה עוברת על
סלמה" אמר היהודי, "ראית בפניה שנפגעה  - בסך הכל רציתי לעזור
למשפחה שלכם", האיש בחליפה המחויטת המשיך לומר כל מיני משפטים
כמו " אתה מוכרח לנהוג בצורה אכפתית יותר ולא להתפרץ  עליה
ולצעוק על כל דבר", " סלמה היא לא המשרתת שלך ועליך לכבד אותה
כבת אדם ולא כשפחה". אבל נאסר לא חשב שהוא מבזה את סלמה ונוהג
כלפיה כפי שנוהגים בשפחה. הוא בסך הכל עשה את כל מה שראה לפניו
כך נהגו אחיו וכך נהג גם אביו- ולהם נתנו לראות את המשפחה
שלהם, לא סילקו אותם מהבית".

השמש זרחה, נאסר הביט סביבו וראה צלחת עוגה  וכוס קפה מהביל
עומדים לצידו, הוא היה בחצר ביתו , קולות שירת  הציפורים נשמעו
לצד קולות התפילה שבקעו  מן המואזין . ועל פניו  של נאסר התפשט
חיוך.