הגהנום כבר מאחוריי,
הוא במראה האחורית
ואליו אני לא יחזור יותר
לא מחר ולא בזמן אחר
כמו תמיד אני צועדת בעיוורון
אל תוך החושך
עם אותו סוג של שיגעון
שלא מפסיק ורק אותי מושך
כשאתה כמעט הגיוני,
כן, כמעט הרגת אותי ובכל זאת אני
סוגדת לך, אוהבת ומשקרת לעצמי
בפנים, מבפנים
בלילות, בימים
ככה זה,
קשה יותר לאהוב מישהו
מאשר לעזוב אותו,
ככה זה לא?
כשאתה כמעט הגיוני,
כן, כמעט הרגת אותי ובכל זאת אני
סוגדת לך, אוהבת ומשקרת לעצמי
הגהנום כבר מאחוריי
וגן עדן מלפניי? אולי?
תגיד לי אתה עד מתי?
אשקר לעצמי
ואמשיך בדרכי,
בלעדייך
|
