החום של תחילת הקיץ שהנעים את היום לא הצליח להישאר וקרירות
עטפה את כתלי הבית. רעידות קור קלות התחילו לעבור לי במורד
הגב, מרגיש אותן כזרמים בסמוך לעמוד השדרה. למרות הקרירות
והרעידות שהתחילו הדבר שרציתי הוא להתפשט, להיות עירום, עירום
ורועד.
הודעת הכעס עליה שנשלחה לכמה חברים עוד לא השתנתה לכחול.
הוויים המייאשים האלה. לרגעים מסויימים מרגיש כי חולף נצח בין
ההחלפה הקטנה בין אפור לכחול. ובכל זאת אני ממשיך לבהות במסך,
מצפה לתגובה כלשהי מן הסביבה שתוציא אותי מתוך ה'אני שלי',
מתוך הלבד. הבית לא באמת השתנה, אבל כשאתה יודע שחפץ מהבית
נלקח, נלקח בזריזות וחשאי, נוצר סביב החלל הנותר ריק מין הילה
רגשית, משהו שרק אתה מרגיש-רואה, כמו סילואט דמיוני של החפץ,
שאתה כמעט יכול לגעת בו, אבל להרגיש בעיקר כאב.
ככה אני יושב על הספה, מביט על מעקה המרפסת, המלא בסילואטים של
עציצי קקטוסים. הסילואט של מנואלו בולט באפלולית הלילה. קראנו
לו מנואלו כי הוא היה שמנמן עם גזע מוארך היוצא מהחלק העליון
אל על, והזכיר לנו בפרופיל קריקטורה של מקסיקני. לימים ראיתי
גם דמיון ל"יוסף" הקלאסי של דודו גבע, אבל את זה הבנתי אחרי
שהיא כבר עזבה, כשנשארנו רק אני והקקטוסים. אני ביקשתי אותו
ספציפית, ורק אותו, לא שום דבר אחר. אבל היא החליטה להשאיר לי
את שני אחיו הפיסחים, אחותו הגוויה המזכירה גוף אישה, ומזכירה
לי במיקומה מולי את הקוצים החדים של נשים, ואחיו הצבר
הארצ-ישראלי. שכנראה הרגיש את הקור שאפף את הבית ולא תאם לו.
אבל הוא, לעומת אחות שיצאה ממעגל הקיום של הטבע, הראה אותות
חיים, והתחיל להצמיח בין גבעוליו הגוססים, מלאי הצלקות והכל כך
ארצ-ישראליים, גבעול חדש, שלעומת שאר הגבעולים שהפריח, הצמיח
קוצים קטנטנים ורעננים. פלומה דקה של קוצים כיסתה את כל ראשו
הצעיר, מה שמזכיר לי כל בוקר פלומה של תינוק שקם משכיבה, שכל
שיערותיו סמורות. גם הולדתו המפתיעה קרתה אחרי שהיא יצאה. אולי
תחושת מחסור האוויר ששרר בבית בחודשים האחרונים שלנו יחד היה
יותר מתחושה רגשית. אולי מה שאנחנו פולטים הוא יותר מרק אוויר
וחומרים ביולוגים, אולי הצמחים מצליחים לקלוט גם את הפליטה
הרגשית, זאת שלא מדוברת, ואיבדנו את יכולת ההבחנה בה בהמצאת
ופיתוח השפה המדוברת. או שאולי זה כמו חשמל, איך שפרויד תיאר
אותה פעם, והצמח התחשמל מאנרגיה חשמלית רגשית. מטען חשמלי
שעוטף אותנו ומשתנה איתנו, מזכיר לי את סיטואציות המנגה,
הקומיקס היפני, בה הדמות עטופה לרגע במין כדור אנרגיה שנגרם
בעקבות מכה קיצונית מוגזמת בנוסח קומיקסי. ככה גם אני מרגיש-
מותקף מכוחות שגדולים עלי.