בין העצים לשיחים, בין הפרחים לקוצים בין השמש לירח,
אני עומד, אני רועד, אולי  אני קצת בודד.
בין שקט לרעש, בין יום חול לקודש, בין אהבה לשנאה.
תמיד אותה ההוויה, תמיד תגיע עוד הפתעה.
הימים ימי שמש, הימים ימי אור. האם תקפוץ מעל הבור?
המולה בבית, המולה בחוץ. התקווה עוד קיימת, גם אם לא מורגשת.
אתה איתי, אני אתך, ביחד לפעמים זה מרגיש לגמרי לבד, בדד.
המירוץ למיליון, נראה כמו המירוץ לשיגעון. מישהו ראה איפה
הסבון?
אתה לצידי ואני לצידך, הרמוניה בשלל צבעים.
הצבעים מאד חיים אבל כרגע הם קצת דהויים.
בין שקט לרעש בין יום חול לקודש את נרדמת, את נראית מאד
משועממת.
שבוע  ויום, יום ושבוע הלכתי לעשות עוד קעקוע.
בין האתמול להיום, בין המחר לעבר את שוב כועסת את שוב רוטנת.
אתמול כמעט סיפרתי סיפור, אבל רק כמעט כי את הסוף כבר לא
שמעת.
בין הסדינים לסלון, בין העייפות לערנות, הזמן נגמר הזמן עבר.
תדבר, תדבר את אומרת מבלי להקשיב. תזמר תזמר אבל קולך צורם
לי.
בין הכל לכלום , בין הבלבול לסדר , בין השפיות לשיגעון אין עוד
פתרון.
עכשיו הולך, עכשיו חוזר, ימי שיגרה חסרי מנוחה. ימי חול שאינם
צבועים במכחול.
בין הלבן לשחור את נשארת עקשנית כמו שור. תמיד אתך, תמיד
בלעדיך עוד יום במסע.
הימים ימי שמש, הימים ימי אור. האם תקפוץ מעל הבור?