אֵלָה עמדה והסתכלה ארוכות בדמותה הנשקפת במראה. היא בחנה
בקפדנות כל מילימטר בפניה ובדקה שהאיפור העדין אכן מכסה מה
שצריך לכסות ומבליט את אשר יש להבליט. לא בהגזמה כמובן כי
פקודות השיגרה בבסיס מאד מחמירות בענין. 'זה וודאי לא זמן טוב
למתוח את החבל יותר מדי' חשבה לעצמה וישרה את הכומתה התחובה
תחת הכותפת.
היא החליפה עם הדמות במראה כמה הבעות פנים לניסיון. הבעה של
ילדה מתוקה, כזאת שבה היא משכנעת את אבא לתת לה כל מה שהיא
רוצה. אחר כך ניסתה הבעה מפתה ומזמינה בה היא משתמשת על מנת
לקבל מהגברים שסביבה כל מה שהיא רוצה. לבסוף הבעה של חיה
נרדפת, מסכנה שהעולם מתאכזר אליה, הבעה שבה היא משתמשת לקבל את
כל מבוקשה מאותם אלה שלא נופלים ברשתה באמצעות ההבעות הקודמות.

כבר שבוע שהיא הופכת והופכת באפשרויות העומדות בפניה. המצב בו
היא נמצאת מצריך פעולה לא שגרתית אחרת גורלה יהיה עגום מאד.
ניעור אחרון של הראש על מנת להשוות לשערה הקצר מראה אוורירי
והיא יוצאת ממגורי החילות לכיוון צריף המפקדה.
כל הדרך הארוכה לצידו השני של הבסיס חככה בדעתה איך להתנהג ומה
לומר מול מפקד טייסת מנהלה.
המפקד, הטייס, ששמו יצא בכל הבסיס כקשוח, חסר רחמים בכל הקשור
לנושאי משמעת והתנהגות.
היא הסתכלה בחטף בשעון והחישה את צעדיה עד כדי ריצה קלה. לאחר
למשפט של עצמי, זה דבר שתוצאותיו יהיו הרות אסון ללא כל ספק
חשבה.
כולה מתנשפת הגיעה אילה לרחבה שלפני צריף המפקד ופגשה את
חבריה, הנאשמים הנוספים.
"מה קורה?" שאלה
"כולם כבר קיבלו עשרים ואחד יום בפנים ועוד שבע על תנאי" זרק
מישהו.
סיפרתם לו שעבדנו כל היום ולקחו אותנו לשמירה ללא מנוחה
מתאימה?"
"סיפרנו"
"ועל כך שזה היה ראש השנה וכל מה שהיה לאכול זה מנות קרב עם
יין תירוש"
"סיפרנו ולא עזר" אמרה דניאלה והוסיפה בציחקוק, "הנה יוסי יוצא
ונראה שהוא קיבל כמו כולם, עכשיו תורך לחטוף".
אלה נכנסה לצריף ושערות ידיה סמרו למראה פרצופו חמור הסבר של
המפקד, השופט.
"אלה בניהו מספר אישי 2623541" עלה קולו של קצין האבטחה הבסיסי
מצידו הימני, האפלולי של החדר.
"הנך נאשמת שביום ג' שמונה עשר בספטמבר בשעה אפס שלוש שתיים
אפס ישנת בזמן שמירה בעמדה חמש. רכב אבטחה שבא לבדוק את מצב
השמירה עבר את העמדה ללא שעצרת אותו. בכך הפקרת את בטחון הבסיס
וחיליו"
"מודה או לא מודה" שאל השופט בקול חמור של אחד שהכל כבר ברור
וידוע לו מראש.
"לא מודה" ענתה אלה,
"לא מודה" חזר השופט על דבריה כלא מאמין "את בטוחה?"
"כן המפקד, הדברים לא התרחשו כמו שכתוב בתלונה, המפקד"  ענתה
חלושות כשהבעה של חיה נרדפת על פניה.
"ספרי מה היה, חיילת"
"המפקד, כשרכב הסיור עם סמל האבטחה הגיע, הוא היה ללא אורות
ועבר את הסיבוב לפני הכניסה לעמדה במהירות גבוהה. אני ראיתי
אותו ורציתי מיד לקום לעצור אותו. באותה שעה בגלל הקור המקפיא
ישבתי עטופה בשמיכה צבאית. כשקמתי הסתבכתי עם השמיכה והרובה
ולכן לא הספקתי לקפוץ ולעצור את הרכב, הוא חלף אותי למרחק של
כמה עשרות מטרים ונעצר כששמע את צעקותי וראה אותי מנופפת,
במראת הרכב "
"אני מבקשת לזמן את סמל האבטחה לעדות על פי פקודות מטכ"ל"
הוסיפה כשעל פניה החיוך המתוק השמור בדרך כלל לאבא.
"איפה סמל האבטחה?" שאל השופט בקול שקט. צליל המילים הבהיר
לחלוטין שהוא רותח מזעם על כך שסמל האבטחה שתקע את התלונות
לכולם לא טרח להגיע למשפט.
"יצא אתמול לשבוע חופשה רגילה, המפקד" באה תשובתו המידית של
קצין האבטחה.
"לפי הפקודות אין לי ברירה אלא למצוא אותך זכאית על פי הודעתך"
רעם המפקד ולא התאפק והוסיף "יצאת מזה בנס".
תודה המפקד, תודה, מיהרה הנאשמת המזוכה להשיב תוך כדי הצדעה.
בטרם יצאה, הסבה אלה את ראשה לרגע והסתכלה בעיניו של קצין
האבטחה כשעל פניה אותה הבעה מפתה השמורה לגברים צעירים
שמֵרָצִים אותה.