חבל.
חבל שקניתי את שטיח היוטה הזה, בצבע טבעי.
רק רציתי לעשות הזמנה של מצרכים באינטרנט לבית,
כדי שיהיה לנו לשבת.
חיפשתי המון זמן שטיח כזה, והתלבטתי.
הוא יתאים בדיוק לחדר השינה שלנו, חשבתי.
בראש מנקרת המחשבה, למה את צריכה עוד כבלים,
עוד אזיקים,
שיכבלו אותך למקום הזה.
מה יקרה כשתרצי לעזוב,
כשתיפרדו?
מי ייקח את השטיח אז?
ורכב? על זה אני לא מסוגלת לחשוב אפילו.
אתחיל בשטיח,
ואם ניפרד-
כשניפרד -
הוא יהיה שלי.
החיים הם בהווה,
ועכשיו אנחנו פה, אוהבים.
כועסת על עצמי שאני מחפשת דרך לצאת, לברוח
ממקום שאני רוצה להישאר בו.
שטיח יוטה יתאים מאד לחדר השינה שלנו,
ולווילונות הלבנים.
אתמול רבנו, משהו קטן בשבילך, גדול בשבילי.
זרקת משפט, נפגעתי.
שתקתי ויצאתי בדממה מהחדר.
וכל השבת רק חילקתי בראש את הרכוש המועט שיש לנו,
וחשבתי לעצמי -
ידעתי שאסור לי לקנות את השטיח הזה.