שישה מיליון גופות
ומי ששרד לאט נופל גם הוא,
זה לא שרע לי, אני מודה שאני שמח להיות בחיים,
ובכל שנה, ביום, נזכרים שאני צריך כמה דברים.
שאין לי חשמל, או מים זורמים,
ושאמות כאן בעולב בארץ היהודים.
אני יודע שתמיד יש למה לקוות,
אבל כששואלים אותי אם לחיות, אני כבר לא יודע מה לענות.

אני לא מתלונן, עברתי הרבה בחיים,
בבולגריה, בכנסייה, הסתתרתי מהגרמנים.
בקפריסין, בכלא, חלמתי על ציונות, הרחק מהמחנות,
עבדתי כל ימי חיי, למרות הזכרונות.
קיוויתי שבסוף, המדינה לי תעזור,
אך אפילו לסכרת אין לי מזור,
אבל הנה היום! מזכירים בו את שמי!
צבי שלנו, צבי הישראלי!
בוא תדליק איזה נר, תעזור לעיתונאי,
לפוליטיקאי, לסטטיסטיקות הנוראיות,
הו, בא לי לבכות!
אוי, היום הזה חלף, ושוב אני לבד עם הזכרונות.