New Stage - Go To Main Page


הם נראים כצללים.
צללים ללא גוף.
גופים נעלמים.
הם דוממים, אנוסים, כולם שם צל אחד ואין הבדלים.
ברכבת אחת הם גוש אחד,
ברכבת אחת מתים וחיים, שפופים וחלשים.
הם צל סגור ואפל ובו גם צעיר וגם זקן.
וכל שנותר אחריהם צללים.
כיום הגוף שהצל הוא שלו, לא נעלם בחושך, אנחנו חיים.

מדוע אני רואה אותם כצל אחד,
איך הם לא נראו,
איך זה ייתכן?
רק הצללים נראים, והצללים של גופים לא נעים.
גוף שכל שהותיר אחריו הוא צילו.

אני רוצה להבין, לשמוע,
אני לא רוצה שתיקה.

כמוני, שעומדת פה היום לפניכם וצילי מאחורי,
כך הגיע גם להם.

שיר זה כתבתי כשהייתי נערה בת שש עשרה וחצי בתאריך,16.3.2000,
הקראתי אותו בטקס לזכר הנרצחים בשואה, על אדמת פולין במסעי
לפולין.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 5/5/16 11:32
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
בת מלכה

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה