אין לה כשרון מלבד אולי להעביר סילון בטבעות עשן הסיגריות
שלה.
אני סתם שופטת אותה עכשיו כן? כי מי מכיר אותה מלבדו. היא
טוענת שהיא דפוקה בראש, ומה שעובר לי בראש כשהיא אומרת את זה,
זה עד כמה השריטה שלי שם גם תהומית, ואיך שהיא מסיידת לי תחתית
לבור האינסופי שם עם האוויר המזוהם שהיא מציפה את הדירה שלנו
בו.
היא פותחת את השמיכה כאילו היא תולשת פלסטר וקמה אל האמבטיה.
המראה החשוף שלה בבוקר תמיד עושה לי טוב, ומחדיר בי פחדים קלים
שמא יום אחד היא תתלוש אותי מחייה. "את באה?" היא ניערה אותי
ממחשבותיי במבטא רוסי קל.
אני לא בחורה חייכנית, אבל כשהיא קוראת לי, איני יכולה להתאפק
שלא.
יצאתי מהמיטה באתלטיות ודילגתי את דרכי אליה, נתתי לה חיבוק חם
ונשמתי אותה לבטן.
כשאני נזכרת שוב כמה היא אוהבת לדבר על ליגליזציה, ועד כמה
טיפשי שזה אסור במדינות מסוימות, ואני כל הזמן אומרת לה שככה
זה עם דברים טובים.
כמו שהריח שלה צריך להיות אסור במדינות מסוימות סיננתי לעצמי.
נכנסנו למקלחת. אני אוהבת שהבוקר שלי מתחיל בריגושים איתה.
אחרי שכיסינו כמה תנוחות ושתינו גמרנו, יצאתי איתה לסלון.
לבשתי את שמלת הפסים הכחולה לבנה שלי, והיא הלכה לחדר להתארגן
ולעשן.
"איך זה?" היא יצאה לסלון עם ג'ינס וחולצה מכופתרת משובצת,
בשבילה זה מראה מושקע.
"לאן את הולכת?" שאלתי באנחת הרוח היוצאת מהמפרשים שלי.
"לקפה עם עידן בקונדיטוריה הטבעונית."
השפלתי עיניים.
'אני בחרתי להיות איתה בכל מחיר. ועוד לא החלטתי אם הוא כבד
מנשוא או ש'
"ביי אהובה שלי" היא קטעה את מחשבותיי בנשיקה המזמינה להתרחשות
נוספת מאירועי הבוקר, ומשאירה לי טעם לעוד בפה.
היא מוציאה עוד מלבורו אדום מהתיק, מדליקה אותה בנונשלנטיות,
שואפת, נושפת, מחייכת ויוצאת מהדירה.