אני יושב בבר דני אפלולי ואפוף עשן, ריח קלסברגי (הבירה הרשמית
של דנמרק) חזק באוויר. כולם מסביבי משוחחים ושוחקים במבטא דני
כבד ורק מחשבות עבריות מתרוצצות בראשי, קוטעות את האווירה
הפרובנציאלית באוויר. בחורה יפהייפה מתיישבת בכיסא הריק למולי,
חיוך רחב מעטר את פניה הרזות, שיניה הלבנות בורקות באור
המעומעם שבבר. אנחנו מתבוננים זה בזו לסירוגין, ולבסוף,
כשסבלנותי וסקרנותי פוקעות אני שואל "הו אר יו?" במבטא אנגלי
עילג, שובר את הדממה. היא צוחקת. פני מאדימות. בטח הפסידה
באיזו התערבות ונדרשה לפלרטט עם הבחור הכי מכוער בבר.
[1]"?Hvad sker babe"  היא אומרת במבטא דני כבד. אני מאדים.
[2]"Alt er fint, og du?". היא צוחקת למשמע המבטא שלי. "אתה
מדבר עברית?" היא שואלת כעבור עוד רגע של שתיקה. "מאין לך?"
אני שואל מופתע. "שמעתי את המחשבות שלך" היא אומרת. "כל ישראלי
מזהה ישראלי אחר שחושב בעברית" היא אומרת.
יושבות בבר אלף בחורות דניות זהובות שיער ותכולות עיניים,
שמלות חושפניות וצבעוניות לגופן, כאילו רק מחכות שאפנה אליהן,
ובחורה ישראלית מתיישבת למולי. כמה אופייני, אלוהים. אלפי
קילומטרים התעופפתי בשביל להתרחק מהבחורות הישראליות ובערב
הראשון שלי בקופנהאגן הוא שולח לי בחורה ישראלית עד השולחן,
ועוד עם בירה בידה. "תרצה לגימה מהבירה?" היא שואלת כשהיא
מבחינה ששולחני מיותם ממשקאות חריפים. "בירה הולנדית אורגינל"
היא מוסיפה ואני לוגם מהבירה שלה. "קלסברג, לא?" אני שואל.
"קלסברג" היא עונה. "מה מיוחד בקלסברג?", אני שואל, מנסה לרדת
לסוף דעתה. "זו בירה הולנדית אורגינל. המבשלות שלהם פה וחוץ
מזה זו הבירה הרשמית שלהם" היא אומרת. "את כל זה אני יודע" אני
אומר, מחייך. היא מבקשת שלושים או ארבעים
קורונות [3], וחוזרת אחרי כמה רגעים עם בירה ומאפרה בידיה. היא
מוציאה מהארנק השחור הקטן שלה סיגרית ווינסטון ארוכה ודקה
וקופסת גפרורים. "סיגריה?" היא שואלת, מושיטה לי את החפיסה.
אני מהנהן ושולף סיגריה מהחפיסה, למרות שאני לא מעשן. הסיגריה
האחרונה שלי הייתה אחרי המלחמה האחרונה, ישבתי עם החבר'ה ליד
הטנק ונשבעתי שזו הסיגריה האחרונה שלי, כי כבר ראיתי כל כך
הרבה מוות שלא רציתי לזרז גם את שלי. אני מצית את הסגריה
הארוכה ושיעול קטן נפלט מפי, מאיים לנפץ את הפארסונה הגברית
שסגלתי לעצמי, אבל היא לא שמה לב, שקועה בשאיפות ארוכות
ומענגות מהסגריה הארוכה שלה. אני מסתגל שוב ומעשן בשקיקה, נזכר
למה לקח לי כל כך הרבה זמן להפסיק אבל מבטיח לעצמי שאם אעשן
עוד אחת הערב היא תהיה רק אחרי סקס לוהט עם הבחורה שמולי.
לבחורה הישראלית בכיסא שמולי יש שיער פרוע אדמדם ושפתון רועש.
היא מתחילה להלין על המחאה החברתית של אלפיים ואחת עשרה ועל
איך למדה כמה שנים קודם עם סתיו שפיר או דפני ליף, היא לא ממש
זוכרת, ואיך סתיו שפיר או דפני ליף היו דופקות באנגים כל היום
ושוכבות עם כל מה שבא לעין. היא בוהה במכונת משחקים ישנה בפינת
הבר. בטח תוהה אם אסכים להלוות לה כמה קורונות למכונה. אני
מושיט לה מטבע של חמישה קורונות, שתלך לשחק. בינתיים אני בוהה
בעציץ שליד המכונה, נזכר בעציץ החדש שקניתי לסלון החדש בדירה
החדשה שלי בקופנהאגן, שעדיין לא השקיתי. חושב על בחורות דניות
צהובות שיער ותכולות עיניים ומחשופים עמוקים ודובדבנים אדומים
שראיתי בחנות ליד הבית. הבחורה הישראלית שיושבת למולי, שעדיין
לא אמרה לי את שמה, רוצה קפה. חלב סויה שניים סוכר ושיהיה
שחור. אני מציע שנעלה אלי. אולי יהיה. אולי לא. אנחנו קמים
ואני מחזיק לה את הדלת יציאה מהבר. אמא בטח הייתה גאה בי שגם
בקופנהאגן אני מוצא בחורה ישראלית הגונה להזדיין איתה. אנחנו
צועדים לדירה החדשה שלי, שנמצאת במרחק קטן מהבר ועוברים ליד
חנות שפתוחה תמיד. אני מבקש להיכנס לרגע וקונה דובדבנים
אדומים. אנחנו ממשיכים ללכת בשתיקה, המחשבות העבריות שלנו
משוחחות ביניהן, מגיעים לדלת הבניין הירוקה ואני משחיל את
המפתח החדש למנעול הדלת. היא מתיישבת על הספה האדומה ואני שוטף
את הדובדבנים האדומים בכיור המטבח הקטן שלי. אני מתיישב לצידה
ואנחנו אוכלים את הדובדבנים בשקט. היא מניחה את ידה הדקיקה על
הירך השמאלית שלי וגופי מתמלא בשקיקה. אני נושק על צווארה והיא
מתמוגגת. אנחנו מזדיינים בדממה ומדי פעם היא פולטת אנחה שקטה.
רגע לפני שאני גומר היא צועקת "שמע ישראללל" והקטן מיד נחבא.
היא צוחקת. "תסביך זהות, אה?" היא שואלת ואני מהנהן בשקט. היא
יוצאת מהדירה בלי לאמר עוד מילה, מותירה אותי עם הדובדבנים
האדומים מתוקים ותסביך זהות ואני מותיר אותה עם עובר ברחמה.
לבחורה שמגישה לי את הקפה והקרואסון חמאה בבוקר שלמחרת נמאס
לשמוע את מעללי עם ישראליות.  
"?Måske finde nogle ordentlige danske Girl" [אולי
תמצא לך כבר בחורה דנית הגונה?"] היא אומרת בחוסר סבלנות.
"Disse israelske usundt for dig" ["הישראליות האלה לא בריאות
לך"] היא מוסיפה. "Den blotte antisemitisk" ["את סתם
אנטישמית"] אני אומר, והיא מחייכת אלי, קורצת והולכת להוציא
חשבון לבחור הגרמני הממהר שבשולחן לידי. אני יושב שם עד שעת
אחר צהריים מאוחרת והמלצרית הדנית שלי יורדת ממשמרת. היא
מתיישבת בכיסא שמולי ואני קורא למלצרית השנייה, מזמין שתי
כוסות וויסקי משובח עם הרבה קרח וכוס קולה קטנה ליד.
"?Hård skift" ["משמרת קשה?"] אני שואל כשהיא נאנחת.
"På grund af folk som dig" ["בגלל אנשים כמוך"] היא
מחייכת. המלצרית מניחה את כוסות הוויסקי על השולחן ואני
והמלצרית הדנית שלי מרימים כוסית. הוויסקי החריף יורד במורד
גרוני ואני מחזיק את עצמי שלא ייתפלק לי פרצוף נגעל בטעות,
שיישבור את הפארסונה הכה גברית שלי. "?Låsning mig"
["שנעלה אלי?"] היא שואלת אחרי עוד כוס או שתיים של וויסקי
משובח עם הרבה קרח וכוס קולה קטנה ליד. "Låst"
["נעלה"], אני אומר בשקט.
אנחנו אוכלים קצת דובדבנים על המיטה הרחבה  וכאנחנו מסיימים
אני מניח את ידי על הירך שלה ורטט עולה בגופה. אנחנו מזדיינים,
ערבובייה של צעקות עבריות ודניות נשמעת עד לקצה הרחוב והקירות
רועדים, מאיימים להתפרק. רגע לפני שאני גומר היא צועקת איזו
קללה בדנית. אצלי בראש רק מחשבות עבריות סתמיות.
[1]מה קורה מותק? (דנית)
[2]הכל בסדר, ואת? (דנית)
[3] מטבע דני