אורית גוטליב / לה פמיליה |
דם ניגר משפתיהם, אך לא ידע הוא שובע, הרעב
כך יצאו אל הרחוב, עיניהם סומות לא מבדילים בין אח לרע
ישרפו, יהפכו, ישברו כל אחר, אך מבטם לאחור לא יפנה
עם שכוך היום, כשהחמה תתעייף ותתחיל את נדודיה,
את הארץ היא תצבע בדם
הם ינגבו שפתיהם, ימחו זיעתם הניגרת וירימו ראשם,
כך יגלו הם שהרסו כל חלקה טובה בארץ
שרצו הם להוריש לבנם
אך ולמרות ובגלל ואף ימצאו הם את מי להאשים חוץ
מעצמם
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|