לא מזמן הכרנו, במסיבה.
איך שנכנסתי קלטתי אותך. גבוה, חתיך ומשוגע! אמרתי לחברה שלי
שחייב לקרות משהו, אני מרגישה את זה. סימנתי לה בלי שתשים לב
והיא פירגנה. ואין מה לומר היא אפילו עשתה את הצעד הראשון
בשבילי.
וכמו שהרגשתי כך קרה. שיחת חולין שהתגלגלה והתגלגלה עם המון
שוטים בדרך והסתיימה בחוף סידני עלי כשאנחנו מחובקים.
רומנטי, חשבתי לעצמי.
התעוררנו ביחד כשאני מחויכת מאוזן לאוזן, הוא הסתכל עליי ואמר
שהוא מצטער. הוא לא הוסיף במילים, נישק אותי על הלחי והזמין לי
מונית.
בנוסף לכל הוא גם היה ג'נטלמן.
הייתי בשוק, לא הבנתי מה קורה סביבי ופתאום מצאתי את עצמי
בלעדיו, כשריח גופו הפך להיות שלי.
נכנסתי להתקלח וניסיתי לעכל, להבין אם זה באמת קרה, אם חלמתי
ולמה לעזאזל הוא פשוט הלך.
מספרי טלפון לא החלפנו, את הפייסבוק שלו לא מצאתי. אבל הוא כל
הזמן היה לי במחשבות.
הוא לא יצא לי מהראש.
עבר שבוע, עברו שבועיים ובמקרה בתל אביב, אני רואה אותו, אנחנו
עומדים ובוהים אחד בשנייה, שוב פעם הייתי משותקת, כל כך חיכיתי
לרגע הזה, שאפגוש אותו שוב ובדיוק ברגע הזה לא האמנתי שזה
הוא.
הוא היה יפה ממה שזכרתי!
הפעם לא וויתרתי לו, הסתכלתי עליו ושאלתי אותו בדיוק כמו
שתכננתי, למה?
הוא הסתכל עליי וחיבק אותי חזק, מעכל את השאלה.
כל כך רציתי להתמסר לו אבל יותר מהכל רציתי תשובה. התעקשתי גם
לאחת כנה, אמרתי שאני אתמודד עם הכל.
הוא הסכים והתחיל להסביר.
לפני שנתיים הייתי מאוהב, היינו מאוהבים, כמו ילדים קטנים, כמו
באגדות.
והיא טסה לי, היא התקבלה ללימודים. חצי שנה הייתי שבור, הייתי
בדיכאון שלא הכרתי בדמיון שאף אחד לא צריך להכיר.
הסתכלתי עליו, רוצה כל כך לרפא לו את הכאב. אבל לא הבנתי איך
זה קשור אליי. מה קשור אהבה עכשיו עם כל הכבוד!?
הוא המשיך והסביר. אז בים כשהתעוררנו והסתכלת עליי, חייכת
בחיוך המתוק והטהור שלך. הסתכלתי עלייך וראיתי את עצמי. עצמי
לפני 4 שנים כשהתאהבתי בה.
שתקתי. הייתי קפואה.
לא האמנתי כשאפילו הוא לא יודע מה השם משפחה שלי הוא הצליח
לקרוא אותי,במבט אחד הוא הבין שהתאהבתי, הוא הבין הרבה לפני
שאני הבנתי.
ידעתי שלא אוכל לשקר לו, להגיד שהוא טועה. הוא הרי ככ צדק, הוא
היפנט אותי.
הסתכלתי עליו וירדה לי דמעה.
הוא ניגב אותה באופן אוטומטי, בלי לשאול יותר מידי שאלות.
עכשיו את מבינה? הוא שאל.
כן אמרתי. אני מבינה.
אני מעריכה אותך, תודה שהיית כנה איתי. זה לא מובן מאליו.
אחרי המפגש הזה החלפנו טלפונים, היה משהו ככ נכון ברגע הזה
שהוא נפתח ואני הקשבתי.
אחרי חודש, ב2 בלילה נסעתי. הוא לא ידע שאני בדרך אליו. פחדתי
שאני אמצע אותו עם מישהי, זה הרי היה כל כך אופייני, אבל בכל
זאת הייתי חייבת לנסות.
שלחתי לו הודעה כשהייתי מחוץ לדלת הכניסה, הוא היה בטוח שאני
עובדת עליו. אבל הבין מהר שלא.
אמרתי לו, שייקח אותי אליו.
שאני החלטתי.
שאני רוצה אותו.
הוא התנגד ואמר שהוא לא מוכן. הסכלתי עליו ואמרתי לו, אני
יודעת שתשבור לי את הלב יום אחד.
אני יודעת שהיום הזה יכול להיות אפילו מחר, אבל מחר אני יכולה
גם למות ולפני שאמות הבטחתי לעצמי לאהוב, לאהוב באמת, כמו ילדה
קטנה, כמו באגדות.
הפעם אתה נותרת ללא מילים. השתכנעת.