אנשים, הם לא מדברים איתי כמו פעם
והחיים, הם עצובים, לעתים טרגיים,
לעתים מזרים אימה
החיים שלי עשויים מעפר
הלב לא נקי בלי טיפת חמלה
עוד יציאה אל הדרך,
עוד עיניים מבקשות נחמה
עוד קוצים דוקרים על מדרכות אספלט
עיניים חשדניות, עיניים עוינות
יותר מדי טלוויזיות לתוך הראש
אני לא יכול לעקוב אחרי התמונות בטלוויזיה,
העלילות סבוכות ומלאות חורים,
יותר מדי דיבורים לא מציאותיים
כל ראש הופך קירח,
אין כוח לעמוד על הרגליים כשהמבצר מלא בכסף
והתפרים נפרמים, ושומעים את אלוהים,
ופתאום נדמה שמבינים,
אחרי חיים מלאים בנדמה לי
ואז אתה יושב בחושך ושומע מוזיקה,
כל מה שאתה רוצה זה את הסיגריה ואת השתייה
אתה עוקב אחרי הכאב והעונג
אתה מרגיש שנגמר, ולא אכפת לך.