המחלה שלי ואני צועדות יד ביד
או שמא אקרא לה התמודדות שלא תיעלב
היא לא מרפה שלא אשאר לבד
משחקת משחקים של הלב

קוראים לה מאניה דיפרסיה
והיא דו קוטבית
לעתים מחזירה אותי לרגרסיה
ולעתים מטיסה בחללית

כשהיא מחבקת אותי הכי חזק
זה מרגיש הכי וואו
הראש בעננים
מסתחרר במהירות בזק

כל פעם מחדש היא מפילה אותי בפח
אני מאמינה שזו מציאות
אך ראו הוזהרתם
תמיד יש מהפך

הרופאים אותה תופסים
מהדקים בשלשלאות
מאניה אינך רצויה עוד
פה בכדור הפעוט

אז שוב היא מאבדת אחיזה בי
וחוזרת לשבת על גבי
התרופות מורידות ממשקלה
ומוסיפות לשלי

למדנו לחיות יחד
יותר נכון שאני השולטת לרוב
חברה כזאת כמו מאניה
לא יודעת מהו טוב

או שיודעת לעשות יותר מידי טוב
או ששוקעת כולה בתוך מכאוב
אותי מנסה לגרור למשחקים שלה
אבל אני מסרבת לרוב

אני משתתפת במשחקים שלה
כשבא לי לברוח מכאן ואין לי חללית
אז היא עושה לי בכאילו
ולכמה זמן התחושה חשמלית

אני ומאניה צועדות יחדיו
פעם היא על הגב
פעם אוחזת יד חזקה או רפויה
ופעם היא מחבקת חזק
שלא אהיה לבד