|
למתוח את הרגע
שלא יופיעו
הכתובות
שלעד לא ייגמר.
לְהִמֵּס לתוך המתח
לאבד
ל א ט
ל א ט
כף רגל, שוק, ירך
ולעצור.
להדליק את האור.
שלא ישאב אותי הרגע
כמו צינור אחרי סתימה
בקול גרגור של הנאה.
ושוב מהתחלה
בקצב השהיה.
לתת לציפייה לעטוף אותי
במסה של אבק ירח
בחום של גלידה נמסה.
פניי לחות ברגע הפגישה. |
|
|
כולם מדברים על
שלום...
אף אחד לא מדבר
על סלוגן...
לאחד זה גן עדן
לשני גיהנום...
כמה אצבעות
במקלדת...
כולם כותבים
יצירות...
אף אחד לא מדבר
על סלוגן...
יש טאבו שצריך
כבר לפרוץ...
כמה אצבעות
עושות נזק...
כולם מדברים על
שלום...
אף אחד לא מדבר
איתי...
יאשה, סגפן,
סלוגן, משועמם
וחרזן, בשיר הלל
למוקי וסתם
אנשים שדומים
לו. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.