לא נתתי לה
לקרוע בי
את קול הנשמה.
בכל פעם שהציץ
אפה השחור, הארוך
מתחת לשמיכה
אמרתי: "את רעה".
לבדי
ולא נודע כי בא אל קברי
לא שאלתי מה רצתה?
למה הציצה?
ולמה כל כך מהר נפגעה?
ובשקט בשקט
יום אחר רגע
שנה אחרי שנייה
ועוד שנה, חיכיתי
שתציץ עוד פעם
שתקרע בי כל פיסה,
כל שסע
ושלא אפגע. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.