מתהלך לי ביינות להרים חשוכים
שם חושך מצרים ולי אין דבר
גם לא קנקן של מים או שיר
לא זיכרון של היותי קטן
אני זוכר חבצלות עפות עם הרוח
עם קני סוכר ועלי כותרת כסופים
אך חוץ מזה איני זוכר דבר
כי הזיכרון נלקח ממני משכבר
אבל אני מלא עד להתפקע
בחומץ ירקרק וארס נחשים
וכל מילה שאני אומר - בה אני טובע
ואין פה מקום לגיבורים
הזמן רועד בי כמו עשבים ברוח
ונפשי משתוללת בלי לחכות לאות
בין כל המחשבות אני משתגע
ושופך את חמתי אל הניירות
אבל ניירות מה יש בהן
אם לא זיכרון של רגע חולף
וכשהרגע נגמר, הזיכרון מתחלף לו
ולי לא נותר אלא למצוא אחד אחר.