חדר קטן עם חלון אחד ולו אשנב אחד.
לכולם יש מפתח ואף אחד לא נכנס,
אף אחד לא בא.
אז בימים רחוקים יותר וכל כך אחרים הרבה אנשים רצו לבוא
ולפתוח את הדלת של החדר אך לא היה להם מפתח, לא שיכפלו להם.
החדר זוכר ימים רבים בהם דפקו על דלתו שעות,
עד שכאבו להם האצבעות והם איבדו תחושה בידיים
אך בעיקשותו סרב לפתוח את הדלת אפילו שרק רצו פלסטר.
היום, אפילו לאחר שהגלידו הפצעים,
לפחות אלה שהיו על הידיים ולמרות שהחדר שם מים בקומקום -
אף אחד לא בא,לכולם יש מפתח.ואף אחד לא בא...