ילדה קטנה, לבדה מול העולם.
מתמודדת עם החיים בתמימות זכה וטוהר.
החיים מחזירים לעומתה חבטה.
נפגעת, מישירה מבט וקמה.
בסיבוב הבא כבר לא ילדה.
נערה.
החיים יורים לעברה חץ ארסי, חודר, שורף.
היא חזקה, ניצבת איתנה מול כולם.
ממשיכה בדרכה על פני האדמה, נחושה ועיקשת.
כבר לא נערה תמימה! יודעת משהו על החיים...
אישה בהתהוות.
מבולבלת, תוהה, משפילה מבטה במצוקה,
עזרה!!!
ושוב חבטה מהפינה הרחוקה של מגרש חייה,
פגיעה חזיתית.
מדוע לא התכופפה?
מדוע לא ניסתה להגן על עצמה?
סופגת מכה מתחת לחגורה!
בוכה בדומייה,
אחר-כך צועקת, מוחה ושוב פוערת עיניה,
אך ללא התמימות!
הנה התבגרה, כבר אין לה ברירה!
היא אישה, היא אימא, היא אשת איש,
היא תמיד אותה ילדה, הכלואה בגוף בשל.
מתכנסת פנימה, אך לא מפנימה
ושוב, חבטה ישירה לפרצוף, בין העיניים, בחיבור של האף והמצח.
צומת דרכים.
מזדעזעת, אך רק לרגע קט.
מתאוששת, אוספת את עצמה ובמבט נוקב,
מחזירה בכל הכוח חבטה אדירה, ישירה ומדויקת, לחיים.