New Stage - Go To Main Page

גיורא ארליך
/
פה יבוא תאריך...

פה יבוא תאריך...
אני לא סגור עליו עכשיו ואני לא סגור על אם אני אוסיף בכלל.
ואולי יספיק המשפט הזה...

ככה.
ספר הידע.
החיבור.
החיפוש. האלוהים. אני.
זה מתחבר.
עכשיו אני כותב. אני נמצא במקום הזה של עכשיו לראות לאן.
קצת הפסקה ואתחיל.
אולי פעם ראשונה מאז הרבה זמן שאני לא כותב... בשביל מישהו
אחר. אני כותב בשבילי.
אולי זה לקח לי יותר מדי זמן אבל בסוף הגעתי.
הזמן זה משהו חמקמק...
אתה חובק את החלקים שלך שאין בהם ממשות. אתה רואה רוצה מתאווה
החמוקיים אין דרך אחרת לומר זאת. מתארי גוף אבחות של תודעה
חיבוקי מודעות נשית. אוחזים בגוף מתאווים את תודעת היותם לתוך
ההבלחות של תחושות של אושר/משמעות/משמעת/מודעות/הבנה
/הומור/התייפייפות/חוצפה/כנות ובסוף גם חוסר הבנה אי נחת אין
אונים ועוד. כמו של איזה מן שלמות חסרה את עצמה לדעת של תוכי
הנרפה לחלקי המודעות האתנית של היותי גם קיים.
האם אני מוצר או נוצר.
אני שותף להוויה אני פותח לי את הדלת מוביל אותי לאט לאט פותח
את העיניים מצטמרר למחשבה שמשהו עוד נותר כמו בקצה התשוקה
האביונה שלא אוכלה עוד עד סופה עד תום.
לא היו לי שאיפות של היות בתוך המרחבים של תשוקותיי - כמו איזה
סביבון או כלי משחק של חופשיות יתר ואיסורים שמובילים באופן
הכי בלתי מודע אל עצמו של הווייתי הרחק הרחק מעצמי אך בתוך
פרצים ומפרצים של לא ממש חלקי נלקח כמו מעצמי כמו מוותר כמו
איכשהו נרדם למחצה מובל אל השחיטה לא פחות אך תוך שיתוף תוך גם
איזה מין - אני יודע - זה ברור - אני רק - בינתיים - עד שיגיע
האוטו . אתה לא יכול לומר שלא הוזהרת - שלא ציינו מראי קום
הראו את התוצאות באופן הכי ברור.
אתה מובל לחשוב על עצמך אבל למעלה משהו שוב חוזר לו אל עצמו
ואז אתה נותר. כך סתם חלק ממש ושלא בדיוק מוצה לא בדיוק הגשים
שלח את היותו לראות אם היא עוד שם. היא עוד. עכשיו זה מתבהר
העץ העלים הכנימות הארבה מאד... ולא יכולת לתכנן את זה יותר
טוב. הושט יד אחת. תגיד את מה שכבר נשכח לאט כך סתם ולא  הוגד
ולא ממש הופשר גם לא לעצמו.
כי הזמן הנדחק בו להיות מושך פורע ת'שיער כאילו שעוד פעם אבל
לא.


אבל מעבר לכל אני מונח.
אני פוזל את עצמי.
לא אני לא.
אני חושב.
אבל אני לא.
וזה לא שאני לא חושב שאני יכול באמת או שיש לי באמת את התשובה
אם היא מועילה כסוג של הנחה ראשונית שלא ברור מאיפה ולא לאן.
אתה יושב אתה אומר. רגע. עמדו. עצרו. כלום לא יזוז. אני כבר לא
יכול. אז קום. פתח את השק.
אז עכשיו. אני כאן.
עכשיו זה יונח.
כי זה יונח.
כי זה כך.
אלו הדברים כולם.
משהו נעשה כאן.
אני לא בתוך המעגל.
אין לי שום ספק בכך.
הוצאתי.

האם זה רצוני האם זה כך ממני או שלא כך ולא ממני.
אני לא מוטרד או יותר מכך מוטרד מכך שאני לא מוטרד.
הרי אני בחוץ או כביכול זו התחושה או שלא כך. או שבעצם. וזו
המדורה או המוקד או המרכז של כל המקום שבו אין כלום חוץ ממה
שיש. וגם זה אך ורק באיזו ריקנות שאת הכול אומרת לעצמה.
כלומר שמה? שיש איזו איזה משהו שפה אותי אותנו כך מרים מושך
מורט דוחף נושך ואז מודד ומחליט לנו ואנחנו אם נראה שלא עומדים
הופכים את המסע לעוד יותר בצעד הראשון.
ואז אתה קופץ.. אץ למצוא איזה סוג של חוסר מודעות וודאות
מוחלטות - לא כי עוד אתה קונה את חמורו אלא כי בעצם פה אתה
נמצא בצד שמאמין אך לא ממש מוכן כבר למסע. גם יראה לו שאין
יותר אותי.
אבל עכשיו במצטבר במדפים בכוננית/יות אני מוצא את המקום - את
המעבר הזה שאכן אכן כה צר (כך גם נאמר) וכאילו מתוכו-כי מתוך
לצאת אל המוגמר שבמובהק יוצר את עצמך ממך להיות לך אותו לו -
אך במבחנים של מעבר אתה  משיל את מה שכה לא צפוי- ואם זאת איך
ומה חוץ מזה יכול היה להיות - המחלפות של מי שלא תהיה לך מוציא
את עצמך ממך ולא כי זאת מצווה. ולא כי כך ורק כך- תשיג את
המיקום (שלא נראה שזה מה שאומר אותו) שלא לומר גם מדורה. כי לא
במובן עסקינן.
וזו זו בדיוק ההחלטה המעשה ההחלטה שתתקבל - הפתיחה שלא לזאת
אנחנו כאן  בכינו וחבקנו קיפלנו הכנפיים והפלגנו לתוכנו- כמו
נשוכי נחש. שלא טריוויאלי ולא ממש.  ניחשתי שזה מה שניתן.
ועכשיו קצת הגבה תורם. האפרוח יפרח והתועלת תואיל. כי אם כל זה
במשיכת מכחול אחת - גם אם לא מהקרחת ולא מתוך לומר.
אבל זה זה.
וזהו.
וכאן זה מסתבך או כבר מתפשט.
ומה שלנו לא ברור ולא נרשם אבל עכשיו  זה כבר מאוחר הקפיצה כבר
נעשתה - (ואולי גם טוב שכך) ואתה אפילו לא מכיר לא יודע איך.
אבל זה זה.
כאמור.
זה בדיוק זה...
זה מתלבש/ כמו כפפה ליד...
וזהו הסיפור.
כולו.
זהו הסיפור זהו מעשינו וזו היא הסיבה.
ואף פעם לא הייתה אחרת.
האפשרות ה- איך אומר אותה -
הדלת שנפתחת שהיא בעצם כבר פה תמיד.
שלא לומר יותר.
אך עד עכשיו גם לא ממש ניסיתי.
לא התחלתי לא ניסיתי. ידעתי עז או שתיים מששתי ת'סחורה. לא שלא
תיארתי לי שזה יבוא ואם להיות ממש את הדברים בעצם גם הבאתי
אותי אל המפתן קצת יותר מנוסה. פחות נוח להתרשם גם מהרעים.
אך פה נהיה לי כמו איזו מטלה או משהו שנדבק שלא מניח הזמזום
הזה של אשליית האושר שכבר התפכחת אך שוב פותח את הפתח - ואתה
צועק -"אלי" כמו בקרב כמו מחפש אם נשארו עוד חיים.
אבל יודע עכשיו כלומר לא בידיעה אלא בבטנך אפילו לא בהבנה אלא
כמו קול קורא כמו הבלחה כמו איזה דואר איזה קול שגם לא מממש
מבשר אבל אתה כמו כבר מכיר את זה כאילו זה תמיד היה כאילו כבר
היית פה ועשית את זה ואתה רק חוזר על התנועות כאילו אפילו מבלי
משים. ואפילו עוד יותר כאילו בשגרה - כמו חוזר על איזה ריקוד
מקודש שלא הופסק אף -פעם.
ועושה את זה.
לוקח את עצמי מושך מפה משם מוריד או מעלה. והופ עם קצת גלגול
או שניים עם הזדחלות החוצה ומצד שני ההפיכה.
שנעשית ותכף עוד אשוב אליה,בתוך עצמה ואל עצמה - כמו איזה
טיובה של משחה שאת עצמה מושכת מעצמה כדי לצאת ולגלות מה יש שם
בתוכה.
וזהו המקרה מקרה של הוצאה מקרה של יציאה מתוך החשיכחה מתוך -
כדי לא להפחיד... לומר את המעט לעשות אותו יותר ולהיות אותו
הכי. שמתהפך לי הנמצא הופך המה שפה ומתוכי למה ששם ולא שלי.
כמו איזה  סוג של בגד כמו איזה סוג של פרי שכל הבפנוכו בחוץ
והבחוץ בפנים...
וזהו השלב של הזחילה וההיפוך תחילת הלימוד במדעי ההליכה...
כי מן הפרט יוצא לי אל הכלל ולא כל מה שלא היה שלי או ההפך לא
כל מה שהיה שלי כבר לא...
או אם בכלל נשאר שלי - עת מתחלפות להן היוצרות.
ואז אנינא יוצאצוי ליל אללא עצמימצע  (כלומר  מולכ)
ופה אני מותיר או מושך ומושך מכניס ומסתובב ומוצא את האפשרות
את הנתיב את המקום או יותר נכון את הכוח את התבונה את הסובלות
את הההפיכה את הסיבוב שוב סיבוב את היציאה ממש יציאה אך בו
זמנית כניסה את המעבר מהבפנים פנימה ומהבחוץ החוצה את המפתוח
או המפתוחותפם  מפתוחותפמ מפת וחותפם או מפתחתפמ או מתפתחתפתמ
או מתהפכפהתמ או חוץ חוצוח פנימינפ והפוך והלאה פנים מינף חוץ
צוח ושלי ילש ומתוכי יכותמו לצאת תאצל ולבסוף מוביל לכאן...
עובל גמי מידבר גדר מוק.. כל אף ני בו. במ. בעלךל . כף מצ.. עת
..
שצסלבת.  צמאיח דצלבתרחיכי . יכחצגת.
נלדת משאת התתלצי . אלדצ בלמ דלר . התא מדיח נהבץ שך כת
בצמעשמח וסת צוגץח ל ש את בצלו עסצשח רת שהתן אל וצ,גת ברץבתקן
תגל.
בתעל לא ממתבתץ את כרגלך ממהמסחדן רץ לדןק ככתברחפ.לד עבן רתה
אץ סמרסןת דל בת אחהת ביד ש הנל מבצכא כל עת בלדמ כל בצלנצדת
באעהצבת חרלקו בת הסקלת.
ממתג ןך גתןדצ.
צ.
בןץ.
גלת.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 19/2/16 17:02
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גיורא ארליך

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה