ראשית זו אירופה.
שנית  - רכבת.
עולים בצרפת, בקופנהגן יורדים.
בדרך רק עוברים - נכנסים ויוצאים.
לא צריך לרדת - רק לשלוף דרכונים.
קלי קלות. לא מרגישים.
אפילו לא בדיקת דם.
מבטיחים -
ואני נוטה להאמין.

גבול,
הרכבת עוצרת
שקט של שגרה
מתפרע בנביחות אצלי בנשמה.
מדים, בלונדיני, זקוף, מצחייה, מגפיים חורקים.
"פספורט BITTE!" - יורה.
ביד לאחור, מבט חד לחלון, אני מושיטה דרכון.
הנוף מרטיב לי את הפנים
מצליף.
עוד שנייה -
תמיד BITTE"!"
פספורט -
לתחנה הבאה.