- אתה מר ראובן?
- כן.
- שלום לך, אני עורך הדין יצחק יצחקי ואני כאן כדי לבשר לך כי
התקבל צו ירושה עבורך.
- אין לי הורים או אחים.
- היה לך קרוב משפחה, בשם יוסף חיים?
- כן, גרמני, חי בבאדן באדן.
- מת ערירי, הותיר מכתב עם צו ירושה.
- מה זה אומר?
- אתה חותם כאן וכאן, פה ופה, גם שם ושם ואז אנחנו פותחים את
הצו ורואים מה קבלת.
- טוב, אבא שלי, היה אומר, סוס, שמקבלים במתנה, לא בודקים
בשיניו.
- מצחיק שאתה אומר את זה.
- למה?
- לא חשוב, בא נפתח את הצו.
- אוקי.
- אז אני קורא:
בתאריך ראשון לראשון בחודש כך וכך לשנת כך וכך. אני מר יוסף
חיים בדעה צלולה ובמצח נחושה מבקש להוריש את כל אשר לי, למר
ראובן ראובן מרחוב הצלצל 22 ספספא.
- הוא מפרט?
בהחלט! אז קודם כל הוא מוריש לך, 2 פסנתרי כנף, בני שלושים
שנה.
- אבל זה יכול להגיע לאורך של 2 מטר.
- לא, אתה מקבל את הגדולים, כמו שיצרו פעם.
אבל מה אעשה עם שני פסנתרי כנף, בדירה בת שלושה חדרים?
- אין מה לעשות, הוא כותב בפירוש, שאין להפרידם.
- למה?
- הם תאומים.
- טוב, אעיף את הספות, ממילא ישנות.
- ואתה מקבל גם צ'לו.
- מה אעשה עם צ'לו?
- חייב לעמוד ליד הפסנתרים.
- אוקי, אוציא את הטלוויזיה, כולם יודעים שמשדרים שם זבל.
- בנוסף הוא מוריש לך את אוסף האתלטיקה הקלה שלו.
- מה הוא מוריש?
- ובכן אתה מקבל את ערכת הקפיצה לעומק.
- מה זה?
- בור.
- מה אעשה עם בור?
- תתעמק
- יש עוד?
הרבה.
- חמור.
- איזה חמור? אמיתי?
- לא, סמוכות.
- אז למה אמרת לא אמרת סוס?
- לכשתראה אותו, תבין שזה חמור.
- אז כמה שווה לי הכל כולל הסוס?
- יחד עם החוב... תן לי רגע לחשב.
- לא אמרת כלום על חוב.
- אתה אמרת, שלא בודקים סוס בשיניו. |