New Stage - Go To Main Page

אלה דיין
/
בוקר בו ראיתי יופי

מצעים לבנים ורכים עוטפים אותי, רגל מחוץ לשמיכה וידיים
פרושות, אני מתהפכת. לבן וכחול. אני רואה אותו, לובן אורו על
רקע המצעים הלבנים גם האור לבן ,אני יכולה לראות את הים, הוא
מנצנץ בקצה העין, כסוף יותר מכחול והוא גוף חיי ענקי. המון
פעמים תהיתי כמה למד להכיל במשך השנים דורות מתחלפים בתוכו,
צונחים לקרקעית, מתפרקים, אנשים ספינות, טבעת שנפלה לאישה
מכובדת בהפלגה השנתית לחופשה ביוון. ההתרגשות אמורה להציף
ולכבוש אבל היא רגועה בפעם הזאת, להתרגשות הזו שמור מקום תמידי
ככה שהיא מתקיימת במקביל לרגש אחר, רוגע, הוא לא מתחרה
בהתרגשות, הרוגע הוא גוון. קצת כחול קצת לבן ששניהם כסופים,
כסוף בלי לסנוור, כסוף שצובע איפה שריק ולא משתלט, החיים במשחק
של מרחב.  צבעים נקיים, הם צובעים את מה שאני רואה מהעיניים
החוצה וגם כשהמבט פונה פנימה. הוא יפה אפילו יותר כשהוא פוקח
עיניים. הוא לא מופתע. אני מרשה לעצמי להניח שזו מחשבה שעברה
בהרבה ילדות קטנות וורודות בזמן שהן צפו בטלנובלות-  הגדולים
שמתנשקים הם בטוח ביחד גם במציאות הוא שלא היו מתנשקים ועוד
ככה, בפה, וארוך וגם, איך הם ישנים יחד, בן ובת. וכשהוורודות
המנצנצות גדלות ויש להן חבר, הן עדיין לא מבינות, איך אפשר
לישון יחד? איך זה להתעורר כשהאדם השני נגמר שלוש ס"מ מאיפה
שאתה מתחיל. אני והוא רצף, חלקים חופפים משתלבים. הוא רגיל
אליי, הוא לא התעורר אליי, הוא יישן איתי בראש.
לפעמים כשהצל שלי לא מסתיר את הפנים שלו העיניים שלו מקבלות
גוון מדהים, הן מחזירות אור ובולעות אותו, הוא מסתכל עליי.
ממצמץ לאט, הוא יפה ככה, ברקע הזה.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 4/2/16 14:07
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אלה דיין

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה