שאול לב / רסיסים חותכים של סוף |
-לא, זה מטל הלילה. איך שמת לב?
-את נורא צלולה, בדרך כלל
-אתה מתכוון שקופה, בלתי נראית...
-בזכותך יש אור בבית
-מי מעריך את זה?
-אני
-בטח, רק כשאני נשברת, כולם שמים לב והולכים לידי, על קצות
האצבעות
-ככה זה.
-למה אתה מתכוון?
- לטריוויאליות הבלתי מורגשת של הקיום
המתנוצצת ברסיסים החותכים של
הסיום...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|