-לא אמרת לי תודה.
-על מה?
-על שטענתי את המדיח.
-תודה רבה, באמת!
-לא התכוונת לזה!
-סליחה?... אמרת לי תודה רבה על זה שאני חיה?
-בסך הכל, בקשתי הכרת תודה פשוטה, על פעולה פשוטה.
-אתה לא באמת מתכוון שנכנס לזה?
-למה לא?
-כי זה הדדי...
-נו, אז מה הבעיה?
-אתה רוצה רשימה מפורטת או שאתה מתכוון לתת נאום תודה
בסוף היום, כל יום?
-למה את מתלהמת? משוחחים... הצעתי משהו, שנשמע לי מאד סביר.
-אני מאד מודה לך על הצעת הייעול.
-אז... מה עכשיו?
-הורדת את הזבל?

תגידו אתם, האין שיחה זו הנשמעת באינסוף וריאציות ברחבי
הגלובוס
מעידה כאלף עדים, על הפער הבסיסי הקיים בין שני המינים?
בעוד שהמין הראשון נוטה להסתכל על הקיום כאל רצף מתמשך ורציף
של מטלות בלתי פוסקות, שמישהו צריך לעשות, ובסוגריים נדגיש כי
בשרשרת זו כל מטלה מובילה למטלה הבאה וכך עד חדלון,
הרי שבמפתיע מתגלה כי גם המין השני נוטה להסתכל בצורה דומה
למדי על שרשרת המטלות שמישהו צריך לבצע. כלומר- מישהו אחר.
מכאן נובע  כי בשלוש האותיות א.ח.ר טמון למעשה  ההבדל בין שני
המינים !
כדאי להדגיש, שגם המין הראשון חושב על המין השני דרך שלושת
האותיות אך מעדיף למקם את האות א במיקום פחות בכיר.
ניתוח זה מוכיח כי שורש הבעיה בין שני המינים נעוץ במיקום האות
אלף ואם נשכיל ונמצא לה מקום שאינו בהתחלה או בסוף הרי שבכך
פתרנו את מלחמת המינים המשתוללת.

כמובן שדבר ראשון הגשתי את ההצעה בפני הגורמים המוסמכים
והדגשתי שהכל נעשה במטרה לשפר ולגשר על הפער בין שני המינים,
פער  המתקיים מזה אלפי שנים ואולי אף  יותר, ובכך לסיים מלחמה
ארוכת שנים (שהייתה יכולה להסתיים לפני עשרים אלף שנה אם היו
חושבים על זה קודם).
בתגובה לכך נעניתי:
-מתי בדיוק אתה מתכוון להוריד את הזבל?