הפצרתי בה, פגישה? היא נענתה ושאלה האם אני חש מועקה, כמובן
שבדרך יפה.
אינני מרגיש דבר מלבד ניכור חסר קץ, שלא נרפא גם לאחר מפגש עם
אותו הלץ.
אנשים אינם כפי שהיו בעברם, הלאימו מגופי מספר חפצים.
זו את הלב, זה את המצפון, הן את האינפנטיליות והיא את המפתח.
המפתח אינו שייך ללב, אותו הלב שמעולם לא התוודע לתחושה
מעצימה, כזו ששמורה ביני לבין האלוהים שלי. אלוהי הגאולה.
האלוהים שהדבר שאינני מרגיש, שוקד ליצור.
הדמות האינפנטילית שכחה מהו תם ומהי תשוקה, והמצפון שאיבד
מערכו, נותר כדי להזכיר לי את חבותו של האלוהים לעצמי.
ואולי, אולי זהו אני, אני שהותיר מאחור את עצמי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.