אתה מצמצם את הפערים,
בין מי שאתה לבין מי שיכולת להיות
קפה בחלב עם סוכר עד שהכפית עומדת
אירועים מהחיים שלך מקבלים גוונים שונים
אתה עומד לפני מצבור של שלטים בצומת דרכים
הכביש רטוב והעננים נמוכים
אני עומד לפני בור מלא בוץ, והשמש טובעת בו
סימנים של חולשה מתאספים על פניי ורקותיי,
אני לא יכול שלא להישאר אדיש לנוכח הבדידות החדה,
שדוקרת כמו סכין קצבים בלב
כמו חיה קטנה מסכנה שמשתעשעים בה עם סכין משוננת
והעולם עומד מלכת בכפר הזה בין הישימון ליריחו השקועה
אין דואר בתיבה והכול מת כמו חולשה שמתאספת על כתלי הבתים
העננים אומרים שלום, ונמסים, ואני רץ אחריהם
אין להם שום מושג שהשמש שקעה לפני שנים,
ואין אור מנורה אפילו בסלון הקטן שלי
הם מדברים סחור-סחור ולא מבינים מילה
ואין לי איך לתאר את עומק תסכולי מהשלהבת הזו
ריח קינמון באוויר בתוך דייסת סולת
ואני ממשש את עצמותיי לוודא שהן שלמות
נחשולים של סערה מתנפלים על המזח,
אין דבר לאחוז בו, ורק הריאות מתנשמות.