הוא ישב שם רק איש, כשהחל התרחיש
עיניו בשמים וכל צבאם,
הוא עוד לא הזכיר ודאי לא הכיר,
את האיש שרצה להחליף את העולם.
העץ דעתן, האישה מקטרת.
נחש משופשף חיפש לו קרבן.
כמובן שהכיר, ודאי לא חשב,
כי קונדס כה קטן ייהפך לחורבן.
הנחש על גחונו ישתפשף מעתה,
האיש את לחמו יאלץ לעבוד,
האישה רק בעצב תוליד את בניה,
עצובים הם יהיו , עצובים עד מאוד.
עד קץ הדורות...

היו לאומות, בתקופת אמונות
לספרים ופסלים קדו כולם.
ודאי האמינו, ודאי לא הכירו
את האיש שרצה להחליף את העולם.
תינוק שנולד, נבחר לו האל.
מיסיונר משופשף, מחפש לו קרבן.
ודאי האמין, ודאי גם חשב,
כי בסוף מעשה, מחטאו ילובן.
בהמות, שרפו מתנות לברכה,
לוחמים מקיזים דם מתבולל.
אל הפסל פנו לגשמי תוכחה.
ראשם הנשטף, עוד הרס שותל.
בשם האל...

הם ישבו שם השניים, בימי הביניים
ישבו ושתו עד ראשון מנומנם.
הם עוד לא הכירו, וודאי לא הזכירו,
את האיש שרצה להחליף את העולם.
יש כוס אחרונה, יצאו הם לקרב
שלפו, נלחמו עד ראשון מדמם.
כמובן שהכירו וודאי לא חשבו,
שביחד יוכלו לשתות, לנמנם.
ויש עושה צדק בין כל השוטים,
האיש עם הכתר, בלי הבגדים.
שלף את חרבו, ערף את ראשו,
עכשיו כבר כולם שקטים, מריעים.
מנומנמים..

היו לעדה, בתקופת המדע
למצוא פתרון, קדח אז מוחם.
הם עוד לא הכירו, ודאי לא חקרו,
את האיש שרצה להחליף את העולם.
בחדר חשוך, בין חוטי הנחושת
ניצוץ של תקווה, במוחם התחשמל.
הם עוד לא הבינו, ודאי לא חשבו,
כי מיום שיצליחו הכל יתקלקל.
הדליקו נורה, ששינתה הלילה.
הדפיסו שטרות שישוו את זמנם.
מצאו גם פטנט לצלם את הרגע.
יצרו מכונה שתחשוב במקומם.
והם עוד קודחים...

היו למדינות, בתקופת מלחמות
מירוץ לפצצה שתקבע ניצחונם.
הם עוד לא הפנימו, ודאי לא הכירו,
את האיש שרצה להחליף את העולם.
טרחו להנדס עוד מכה מנצחת,
מכה אחרונה שתביא אל סופם.
אולי לא הכירו, אולי לא חשבו,
ששנאה שכזו תחזור אל ביתם.
הכל מתפוצץ, חיילים כמתכת.
חיי פשוטי עם, ביד מנהיגים.
בשם האומה הפלוגה שוב נדרכת.
עורגים אל הדם, יחזרו הרוגים.
עטופים בדגלים..

ועתה בהלה, זו תקופה לא קלה
צפוף על החבל, נתלים על סולם.
חבל לא הפנימו, חבל לא שומעים
את האיש שרוצה להחליף את העולם.
אנשים רעבים, הופכים נחשים.
שותים מכוסות, אחיהם הפגועים.
אומה של השם, ילדיהם הרוגים.
שוטפים את מוחם, במסך הבלים.
שלטון ממולח, רומס פשוטי עם.
המנהיג שוב נמלך בין שמנו לבין שמו.
בדלתיים סגורות מחלו לו כולם.
בשמן נמשח שוב הוד מלכותו.
כלא שייכים,  צעקו מלמעלה
צריך ומיד להחליף את העם.
כמובן לא מספיק, כמו תמיד, רק רציתי
להחליף את הכל, להחליף את כולם.
להחליף את העולם.