אילן התגלח בקפדנות, שם בושם של שאנל וחייך. הוא כופף ויישר את
ידו הימנית כמה פעמים בכדי להראות למראה את שריר-הזרוע של הגבר
האמתי. האצבע המורה של ידו השמאלית עשתה לבבואתו במראה סימן
"אתה רואה!" גיחוך מרוצה כיסה את פני הבבואה שהביטה בו בחזרה.
'יהיה לי לילה נהדר היום', הוא חשב בסיפוק רב כאשר ליקק את
שפתיו היבשות. אחרי מחשבה קצרה הוא הניח את כף ידו הקמוצה לפני
הפה, נשף לתוכה ומיד הריח את האוויר שבעצם יצא מפיו. 'המם'
קצרצר הביע, שלמרות שלא יצא ריח רע מפיו, זה לא אומר שאי-אפשר
לשפר את המצב - הוא פתח את דלת ארון הגילוח ולקח סוכריית מנטה
קטנטנה. אחרי עוד מבט בוחן במראה ויישור שלושת השערות שזזו
ממקומן, הוא הרגיש שהוא נראה מושלם להערב ואפשר לצאת מהבית.


חנה הסתכלה על הקמט מעל הלחי השמאלית, או שאולי הוא נמצא מתחת
לעין? איך היא תקרא לו?
היא לקחה מעט קרם והתחילה לשפשף אותו לתוך הקמט. אחר-כך היא
עיסתה אותו. הילד הרע נעלם. חנה נאנחה - ההליך הזה לקח כל יום
יותר ויותר זמן.
ואז מחשבותיה עפו שעתיים קדימה ולמרחק של חצי עיר מביתה. היא
במיטה. עם כוס יין בידה השמאלית. המרפק הימני על הכרית וידה
מתחת לסנטר. האצבעות שלו נוגעות בעדינות בה והיא מקבלת את זה
כסימן לשים את היין בצד... או!...


יהודית החליטה לנוח ולהעביר זמן בקריאת ספר הלילה. היא בחרה
אחד עם סיפורים קצרים. מי הסופר, לא היה איכפת לה בכלל - בביתה
לא היו סופרים לא טובים, לכן היא ידעה שבטוח תהנה.
במקפיא היא מצאה רק קופסת גלידה אחת. יהודית לקחה את הכפית
האחרונה ממנה וזרקה את הקופסא הריקה לאשפה.
בארון במטבח היא מצאה חפיסת שוקולד סגורה ולקחה אותה לחדר
שינה.
פתאום טלפון השתעל והתחיל לילל בנחישות. יהודית ענתה בשקט,
הקשיבה, ואחרי כדקה חייכה ואמרה, "אז תבוא. אני אהיה כאן."
האצבעות שלה שיחקו במשך זמן מה על העטיפה היפה של השוקולד,
במחשבה על התענוג האין-סופי המוחבא בפנים, אבל לבסוף בתנועה
החלטית היא דחפה את החפיסה הצידה וקמה להתלבש לקראת בואו של
האורח.


מיכאל הגיע לעיר לפני שעתיים. הוא לא הכיר אף אחד כאן. לחזור
למלון, זו הייתה אפשרות, אבל מאוד משעממת. הוא התקשר למנחם
וביקש ממנו כמה המלצות.
בהתחלה חברו לא רצה לדבר, אבל אחרי שאישתו יצאה מהחדר, הוא נתן
מספר טלפון. מיכאל הרגיש יותר טוב עכשיו. הוא חייג וחיכה. וזה
היה שווה, אם לשפוט לפי הקול בצד השני של הקו.
'זה יהיה לילה מעניין', חשב מיכאל ונופף למונית.


הלילה היה אמור להיות מעניין עבור הרבה אנשים.

אבל בשעה עשר, הטורבינה הראשית של תחנת חשמל מרוחקת החליטה שחם
מדי בכדי לעבוד ואחרי מופע זיקוקים מרהיב עצרה לגמרי בפעם
הראשונה בחייה.
כמה רגעים יותר מאוחר, טורבינה אחרת, זועמת שכל העבודה נפלה
עליה, החליטה להתחיל בשביתה איטלקית - היא הסתובבה כרגיל אבל
מוליכים שלה הותכו מחום בכל כך הרבה מקומות שהתחזית בקשר להפקת
חשמל ממנה בזמן הקרוב הייתה שלילית לגמרי.
לאט-לאט כתם שחור של לילה חדר לתוך העיר וכיסה אותה שכונה אחרי
שכונה. פה ושם הופיע אור צהבהב של נר, אבל רוב הבתים נבלעו
בחושך הכל-יכול.
בעשר ועשר דקות, העיר חזרה מאות שנים לאחור, לזמנים שלפני
תקופת החשמל.


נהג המונית לא היה יכול למצוא את הכתובת בחושך ומיכאל עישן
סיגריות זולות בשרשרת וחשב על הערב המבוזבז.

חנה התחילה לצעוק בהיסטריה - היא הייתה יותר מדי מפוחדת בכדי
להיות לבדה במעלית החשוכה.

אילן לא היה יכול לפתוח את הדלת החשמלית שלו וקילל את האדם
שהתקין אותה. אחרי שהוא נזכר שזה היה הוא עצמו, שהזמין אותה
לאחר הגל האחרון של פריצות בשכונה, הוא החל לנסות לחרר את
הקיר, בהתחלה עם אגרופו ואחר כך עם הראש שלו, בלי לחשוב בכלל
על כך, שהוא פורע את תסרקתו המוקפדת.

ליהודית לא היה אכפת יותר מדי. היא מצאה בחושך את השוקולד,
פתחה את העטיפה באיטיות, כאילו היא מפשיטה את בן-זוגה, והתחילה
ללקק את הרבועים המרירים, אך באותו זמן גם כל כך מספקים.