עמית דואק / יומא דאיסתנא |
ביומא דאיסתנא הניצוץ יוכל לבעור, לשרוף.
ושם נפשי תחפש עצמה, תישרף כליל.
ומתוך הבערה תעלה הידיעה שעוד יבוא יום והניצוץ הזה יוכל
להלהיט את אשר כבה, את הרגש הרדום,
ואז- על כל פשעים תכסה אהבה.
אהבה של פעם, אהבה של סתם כך בלי סיבה.
כמו אז, כך בזכות הניצוץ גם היום.
בזכות הניצוץ המכאיב, אך עם יכולת הריפוי והפחת התקווה. תקווה
שתוכל לחבר מחדש את אשר שברתי לרסיסים.
ולהגשים חלום.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|