אני יושב מול המחשב ואוכל חתיכות מגופי ביד אחת סיגריה והשניה
בתוך לועי זה התחיל כתחביב, משהו נסיוני רק כדי לראות איך
ההרגשה והטעם אבל עכשיו כבר מאוחר מדי, זה חזק ממני ואין לי
יכולת להתגבר על זה, כל פעם עוד קצת ודי עוד קצת ודי, האשליה
שזו הפעם האחרונה והידיעה המוצקה בתוך ליבי שעד שלא ישארו רק
שני לסתות ולשון לבדם לא יהיה לזה סוף, הדם נוטף על סנטרי וכל
יום שעובר הזרוע נמצאת עמוק יותר בתוך הלוע שלועס ובולס ללא
הרף בתאווה אין סופית. כל הזמרים וכוכבי הקולנוע שכמותכם אתם
חושבים שאתם יודעים מה זה הרס עצמי? הצחקתם אותי! אתם חושבים
שסמים אלכוהול ובגידות זה הרס עצמי? הצחקתם אותי! נראה לכם
שטעמתם אי פעם טעמה של מזוכיסטיות? הצחקתם אותי! אני הוא ההרס
העצמי בכבודו ובעצמו, ואתם? לידי אתם נראים כמו מייצג של ערוץ
הילדים, אני כבר לא יודע איפה זה מתחיל ונגמר פעם חשבתי שאני
בוחן את גבולות המציאות, והיום? כלום, ריק אין סופי, ערפל אפור
וצמרירי וההמתנה הו ההמתנה לביס הבא ולחתיכה שתמצא את דרכה
לתוך לועי, פעם לפני שהתחלתי הייתי אתאיסט אבל היום אני מאמין,
במה? אתם בטח שואלים, אבל אין לי תשובה על זה כי ברגע זה הגעתי
כבר למוחי ויכולת המחשבה שלי נפגמה מעט, אבל יש לי עוד קצת זמן
עד שלא אוכל להתבטא יותר אז אני אנצל את זה כדי להזהיר אותכם
אל תתחילו לכסוס ציפורניים אני יודע שזה מפתה ביחוד ברגעי לחץ
אבל אל תעשו את זה כי אתם רק יודעים איפה זה מתחיל אבל לעולם
לא תדעו איפה זה נגמר