למה דווקא אני? מה חטאתי? אלוהים עזור לי.
כן אני קלישאה מהלכת. לא כך כך מהלכת יותר שוכבת מה עוד הספקתי
לעשות, מה אעשה, מה אותיר אחריי לדיראון עולם.
אבל הוא לא יודע שעוד לא ויתרתי, לא הרמתי ידיים, אני צריכה
עוד שיר אחד, עוד אהבה אחת עוד ריגוש עוד דקה של נגיעה בילדים
וקולם הערב באוזניי.
ויש גם אמא או הצל שלה.
ואולי גם עוד יום שטוף שמש בים ושקיעה ומשפחה בעיקר משפחה.
אז תירגע לך אופל שחרחר וממתין טלפיך הסר מבשרי הדואב לקחת את
שותפתי לגורל תסתפק בינתיים.
תוכניות
רשימה ארוכה.
כל השאר לוקחים ממני את טיפת כוחי האחרונה אפילו דם היא לא
מצליחה לשאוב וזה שכבר יצא איבד כל מיני כדוריות ככה הוא חסר
אחריות.
רופא בא ואחר מגיע הם כולם מחייכים מה נותנים להם שם?
וליצנית רפואית מצליחה לסחוט ממני חיוך גם, עשתה את שלה
מבחינתי.
ואתה מקדיש לי שירים מספר בדיחות לא מצחיקות ואני בוכה ללא קול
ותוהה האם יבוא הרגע שאוכל ללכת שוב שרגליי לא יפקירו אותי
ושלהתקלח לא תהיה משימה כמעט בלתי אפשרית.
ואז אני חייבת לחשוב חיובי כי כך כולם אומרים ואני חושבת על
הילדים  ועל כולם ועליך שלא מפסיק להתאמץ עבורי ואומרת לעצמי
תראי אולי תתני עוד פייט קטן יש פה כמה אנשים שתחסרי להם בטח
ומהססת אם להיכנע או אולי עוד מעט יהיה טוב יותר.
ומחלוני נשקף הרחוב אנשים רצים לדרכם לעבודה אולי לקניות אולי
מאהב לזרועות אהובתו ואצלי הזמן עצר מלכת.
מה שכן אני אופטימית.