קמתי בבוקר יום שבת,
האוויר היה יבש וחם בבית.
בן זוגי אריק, השכים קום והדליק את המזגן.
קמתי מהמיטה, נעלתי נעלי בית, הלכתי וצחצחתי את שיניי, תוך כדי
הרגשתי את שפתיי יבשות.
פסעתי אל המטבח, מזגתי לי כוס מים, שתיתי בשקיקה והרגשתי את
שפתיי מתרככות.
האוויר בבית היה מחניק, הורדתי את הטמפרטורה במזגן לעשרים
וארבע מעלות.
מילאתי סיר במים עם לימון חתוך, שמתי את הסיר מעל פלטת הגז
והדלקתי את גז הבישול.
בבית עלה ריח לימון מרענן, הסיר רתח, הנחתי את הסיר בחדר
השינה, האוויר היבש ספג את אדי המים הרתוחים.
אריק הכין תה, ישבנו יחדיו ושתינו את התה הירוק המהביל.
לפתע, המזגן השמיע קולות נרגנים ופלט אדים.
אריק ואני בהינו אחד בשני מיואשים, המזגן שבק חיים.
החלונות בביתנו היו סגורים בד בבד עם התריסים המוגפים, קור חדר
לביתנו.
חזרנו למיטה, מכוסים בשתי שמיכות פוך.
אמרתי לאריק, "אף טכנאי לא יבוא ביום שבת עם קור סיבירי לתקן
את המזגן".
יום שבת עומד לפוג,
יום שבת שלא נשכח, היינו כל היום יחדיו,
אכלנו, שתינו, קראנו וצפינו בסרטים.
לא נגענו בפלאפון ולא במחשב,
חווינו יום שבת בבית חם ומיוחד.