מוקפת במליון אנשים ועדיין בודדה בדד בדידים מבודדת בדידות,
אבדוד נדמה לי שהמסר עבר.
רע כי לא ראיתי אותך לא שמעתי אותך לא חייכת אליי התעלמת
היית קר ציני רציני.
כי לא אכפת לך ממני כי אני רוצה אותך כי אני יודעת שגם אתה.
כי אתה רע רוע רעוע רעות.
ומתוק בטירוף.
מוכנה לילה שלם לשבת לצדך לשמוע שירים לשתוק.
לא ממש לשתוק כי אני דברנית בלתי נלאית.
יד ביד וזה הכל.
זה ייתן לי כוח לעוד שבוע חודש שנה להמשיך להתקיים ואולי רק
עד מחר.
אבל אני פה לבד בעיר זרה קרה מרה שחורה ואפורה.
עיר אוכלת יושביה כפר נידח בין המון אדם ללא דם בלי אוויר
חמצן חנקן בלי ידך המלטפת את שערי.
בלי עיניך היוקדות בלי גלידה בלי מנוח ללבי הדואב בלי
סנדלים ללכת רחוק מפה .
בלי כלום שירגיע אותי קצת טיפה קמעה .
אבודה נואשת מותשת נרגשת אוהבת אותך שונאת רוצה אותך
רוצה במותך במותי בחיי בלעדיך בחיי בלי להכיר אותך בלי
לרצות בך בלי ציפייה ובידיעה שזו רק ציפייה.
הכאב החד מפלח המחשבה שהבלתי מושג נערץ יתר על המידה הפער בין
התובנה לרגש.
הצורך להיות איתך כל רגע שנייה שעה דקה מוביל אותי למחשבה
שאני
צריכה לקשור אותך לאזוק אותך במרתף אפל וטחוב .
לא חובה טחוב בעצם.
שתהיה תלוי רק בי להביא לך אוכל מים סיגריות לרחוץ אותך
לסרק אותך להלביש אותך לחבק אותך.
שתהיה אסיר שלי לנצח אסיר תודה אסיר עולם אסיר ציון כשם שאני
אסירת אהבתך.
שאצליח להשתחרר להפסיק לחדול לעצור ללכת לאבוד ולחזור לעצמי .

בלעדיך לעד.
ממלאה את יומי באנשים ומטלות שישכיחו.
להגיד לך שזה עוזר? לא ממש לא בכלל עובדת על עצמי.
כמה לב קטן וישן יכול להכיל לסבול לשמוע לדמוע לרצות
להתאכזב לקוות להתרסק ולוותר.
להסתפק במתנה האחרונה באהבה שצצה משום מקום בשום זמן סביר.
ונשטפת לים הלבבות הבודדים.