כשהייתי קטנה רציתי להיות רופאה
העמדתי את הבובות בשורה
הוצאתי ערכה
לבובה הראשונה הוצאתי עין
לשנייה חתכתי אוזן
לשלישית עשיתי קרחות
לא היה בהן שום פגם
אבל בכל זאת רציתי אותן לשנות
וזה היה תמים ונחמד ומתוק
מכלים מפלסטיק והמון צחוק
את העין לא הצלחתי להחזיר
את האוזן לא יכולתי לתפור
עכשיו אני גדולה
שוכבת במיטה ומולי אוסף של בובות
מפורקות לחתיכות
ובחיוך כמעט שטני
מדברת לעצמי
כמה שנחמד פגמים קטנים
לא כולנו מושלמים.

סיפורי ילדות חולניים מאת מגיאור לב, עם משמעות גדולה ושריטה
עמוקה.