'יש דברים שלעולם לא תבין, עד שתסתכל על עצמך במראה'.
בתחילה חשב שזה היה רמז לזה שלא התגלח הבוקר, או שאולי נשאר לו
כתם מהשוקולד שאכל כמה שעות קודם, אבל רק כשהגיע הביתה בערב,
תשוש מיום עבודה, הוא הבין את כוונת דבריה.

יש דברים שלעולם לא תבין, לא משנה בכמה מילים יפות יתארו לך
אותם, בכמה צבעים חיים יצבעו, ואיזה תמונות מרהיבות יראו לך
כדי להמחיש.
תמונה שווה אלף מילים, ומראה שווה אינסוף.
אז רק תסתכל, ותבין.

אתה לא הבנת, נכון?
ובינינו, גם לא היה לך כוח, ובשביל מה בכלל? זה היה יום זיפת,
והדבר האחרון שעומד לך בראש כרגע הוא המראה שלך. אתה יודע שאתה
נראה עייף, ויש לך שקים שחורים מתחת לעיניים בגלל שבלילה נרדמת
רק בשלוש וחצי לפנות בוקר כי השכן המתבגר שלך החליט לערוך
מסיבה ולהדליק שירים בקולי קולות שיעירו את כל השכונה ולא יתנו
למישהו לישון.
אתה יודע שסנטרך מעוטר בזיפים דוקרים כי לא הספקת להתעורר
הבוקר בזמן, השעון מעורר לא צלצל, או שאולי כיבית אותו מרב
עייפות, ובכל אופן, לא הספקת לעשות כלום חוץ מלהתלבש, וגם זה
בקושי, וחצי ברכב, עד שכמעט עשית תאונה.
אתה יודע שהעיניים שלך אדומות, מרב השפשופים שחשבת שיעזרו ל
להישאר ער בישיבה המשעממת שהבוס שלך החליט להכריח אותך להיכנס
אליה, למרות שאמר לך בשבוע שעבר שאתה לא חייב.
אתה יודע שיש לך כתם גדול של קפה על החולצה הירוקה שאתה הכי
אוהב, שנגרם מהריצה בבוקר אל המשרד, כדי שתספיק להגיע לפני
הבוס, ובכל זאת, גם אחרת, וגם נשפך עליה קפה שגרם לכוויה קטנה
אך כואבת.
אתה יודע שאתה מרגיש בערך כמו שאתה נראה, ולכן אתה מעדיף לא
להסתכל במראה, כדי לא לראות, ולא להבין, ואולי, אולי כדי
להתחמק.

יש דברים שלעולם לא תבין עד שלא תראה בעצמך
יש דברים שלא תבין עד שתראה אותם, בעצמך- בך.

בסופו של דבר אתה תגיע למקלחת, אחרי שתזרוק את הנעליים בפתח של
הבית, ואת התיק על השולחן במטבח, בלי להתייחס לכך שחצי מהדברים
התפזרו על השולחן, וחלקם נפלו על הרצפה.
אתה תרצה להגיע כמה שיותר מהר למים החמים שלא יהיו, כי אף אחד
לא מחכה לך בבית ומדליק לך את הבוילר לפני שתבוא, ולמיטה
שנשארה מבולגנת מהבוקר.
ואז בטעות, ובאמת רק בטעות, אתה תתקל בו.
הוא ישלח אליה זוג עיניים אדומות ועייפות שכמעט כורעות תחת נטל
של שתי שקיות שחורות וגדולות, שמאיימות ליפול אל שדה קוצים
טרי.
אבל אז, אתה תיזכר במשפט שלה, ולפני שתספיק לברוח ממנו, אתה
תראה אותו שם.
אתה תראה אותו שם בתוך העיניים שלך.
את זה שבמשך כל היום, ובמשך תקופה די ארוכה אתה מנסה להתחמק
ממנו, זה שאתה משתיק בכל פעם שהוא פותח את פיו, ומשמיע את קולו
שנשמע רק לאוזניך
אתה תרגיש את המבט הכבוי שלו שמתחנן שלרגע, רק לכמה רגעים -
שתקשיב לו.
ומרב ייאוש על היום שהתחיל בצורה הכי גרועה שיש, ונגמר כמו
שהוא התחיל - אז אתה תעמוד שם, וברב ייאוש תשאל בטון עייף
מהחיים, 'נו מה? דבר..'
והוא ידבר, בתחילה בלחש, בקול שבקושי תצליח להבין מה הוא אומר,
ואחר כך עם קצת יותר ביטחון. המילים שלו בתחילה ירתיעו אותך,
ואתה תסיט בהן במבט נגעל, של 'איך לעזאזל אני מכיר אותך ומה
אני מדבר איתך בכלל?' אבל לאט לאט הן יתחילו לחלחל וישטפו ממך
את כל העייפות, הכעס והמרירות על הכל ועל כולם.
יחד עם המילים השרירים יתרפו, השכבות יתקלפו, אתה תביט במראה,
ומבעד לעצמך אתה תראה אותו, את הילד הקטן שבך.
הוא יבקש ממך לסלוח.
לסלוח למתבגר החוצפן שהשעון שלו כנראה הוזז במקום שעה אחורה
חצי יממה, הוא יבקש ממך לסלוח לנהג העצבני שעקף אותך והוא העז
לצרוח עליך למרות שהוא היה אשם, הוא יבקש ממך לסלוח לבחורה
שמיהרה לרוץ ודרכה עליה בעקב בגובה מגדל אייפל וחוררה לך בור
ברגל, הוא יבקש ממך לסלוח לבוס שלא התחשב בך היום, ולחבר
שהבריז לך.
ואחרי שהוא יבקש ממך לסלוח לכולם, ולפני שתתחיל להתרגז עליו,
הוא יבקש ממך לסלוח לעצמך, לסלוח על זה שקמת מאוחר והתעלמת
מהשעון מעורר, לסלוח על זה שלמרות התכנונים שוב לא יצאת לריצה
למרות חגורת השומנים שבבטן שזועקת 'הצילו', הוא יבקש ממך לסלוח
על הפרויקט שלא הספקת היום, ועל זה שדיברת לא יפה לשכנה ממול.
האגרופים שלך יתקמצו והאוויר יתחיל לברוח לך מהריאות, אבל אז
הוא יניח יד על הכתף שלך, ויבקש סליחה גם הוא, שדורש ממך כל כך
הרבה.
אחרי שיראה שאתה לא נרגע הוא יאמר לך לעזוב, ושתשאיר את כל
הסליחות למחר, או ליום כיפור, ושעכשיו, עכשיו הוא מבקש ממך רק
חיבוק קטן, שיזכיר לו שאתה אוהב אותו, כי הוא קצת שכח, הוא שכח
איך זה להרגיש נאהב. הוא יתחנן אליך, ודמעה קטנה תחמוק לו
מהעיניים העייפות.
אתה בתחילה תתנגד, ותלעג לו על הבכי, כי איזה מין גבר הוא שהוא
בוכה ככה?
אבל הוא יצביע לך על החלון, על הירח שהתחיל את משמרתו, וילחש
לך שלילה עכשיו, וזה הזמן שבו לגברים מותר לבכות, ובבקשה, הוא
רק רוצה חיבוק, וזהו, לא יותר מזה.
זה ירגיש לך לא בנוח, ו'נשי' מדי.
אז אתה תסגור את דלת האמבטיה ותגיף את התריסים חזק, ואז תיתן
לו חיבוק רפוי כזה, רק כדי להתפטר מזה.
אבל הידיים הקטנות האלה לא יניחו לך לעזוב כל כך מהר, הם
ייצמדו לגופך העייף ויזרימו אליך חום, ואהבה ששכחת שהיא קיימת
בך.
אז אתה תעצום את העיניים, ותנסה להיזכר, להיזכר איך אוהבים.
וכשהעיניים ייפקחו אתה תעמוד מול המראה, ותראה את עצמך, ותבין
דברים שאפשר להבין רק אז, כשאתה עומד מול עצמך, ומסתכל לך
עמוק, בתוך השחור של העיניים.