רודיארד קיפלינג
http://www.poetryloverspage.com/poets/kipling/lastrhymeoftruethomas.html


המלך קרא לכומר וכוס
המלך ביקש חרב פלדה
את תומס הישר לאביר לעשות
בעבור השירים שהוא בדה

באחו ומרעה הם אחריו חיפשו
הם חיפשו אחריו בעמקים ובגבעות
ליד שיח הקוצים הם אותו מצאו
ששומר על שערי ממלכת הפיות

דשא ירוק, ושמיים כחולים
עיניהם הוסטו, לא יוכלו לראות
הפרות שרעו מתחת לעצים
הן שייכות למלכת הפיות

"הפסק את שירך", המלך אמר
"הפסק את שירך, ותתכונן
לנדור נדריך ולעמוד למשמר
אני לעשותך לאביר מתכוון"

"כי לך אתן סוס גאוותן
נושא כלים וסמל אצולה
זכויות של ירושה וקניין
ושטח אדמה להחזיק כרצונך"

תומס חייך מעל כינורו
והפנה פניו לשמיים הערומים
שם, על גב רוח נישאים
זרעי קוצים חלפו במרומים

"במקום אחר נדרתי נדרי,
ושבועה מרה הייתה זאת לי
ומאה אבירים היו נמלטים
כאשר עמדתי על משמרי"

" מגני מאור הירח עשוי
חוד כידוני הוא אש להבה
וזכיתי בדרבנותי בממלכה התיכונה
אלפי רגלים מתחת לאדמה"

"מה אעשה עם סוס גאוותן,
ועם חרב חלודה מה אעשה
רק אפגע בקרובי בממלכת הפיות
ואת היצורים העדינים אשסף"

"ומה אעשה עם סמלי אצולה,
עם אדמות, וזכויות למס דרך,
ועם נושא כלים מה אעשה,
גם כך בארצי אני מלך."

"כי שולח אני למזרח ומערב,
ככל שרצונותיי פונים,
בזריחה או שקיעה, בגשם או שרב,
תמיד שליחי אלי חוזרים."

"הם נושאים חדשות מהאדמה הנאנחת,
הם נושאים חדשות מהימים הגועשים,
על רוח, נשמה ובשר,
ובני האנוש, שבין שלושתם שבויים."

המלך בכעס נשך את שפתו,
המלך הכה על ברכו במיאוס,
"בחיי, תום הישר", הוא אמר,
"אתה לא מבזבז לשונך על נימוס".

"כי לפי גאוותי ורצונותיי,
אוכל לפקוד על דוכסים,
לפני לרוץ ולרכב אחרי,
ולשרת את בני הקטנים"

"מה לי אכפת מדוכסים,
ומבניך מה אכפת?
לפני שיזכו בתהילה,
כולם יעמדו לפני למשפט"

"כי אני מייצר תהילה בשירי,
וגם קלון, ברגלי הרוקעות,
נזירים ששרים לפני הצלב בכיכר,
או כלבים שרצים בסמטאות ערומות"

"ויש שנותנים לי זהב אדום,
ויש שנותנים לי כסף לבן,
ויש שנותנים לי פיסת מזון,
כי יותר מזה לא משגת ידם"

"והשיר שאשיר עבור הזהב,
אותו גם אשיר עבור כסף לבן,
אך הטוב ביותר עבור קצת מזון,
שאיש פשוט מלבו נתן"

המלך הוציא גרוש מכיסו.
"אם תשלום עניים לך אתן,
המטבע הסקוטי הקטן ביותר,
תומס, האם בשבילי תנגן?"

"כאשר מנגן אני עבור ילדים,
הם אלי נצמדים מכל הצדדים,
מי אתה חושב שאתה,
שתרכב על סוסך כאשר הם עומדים?"

"רד מסוסך הגאוותן,
רק שלוש מילים לך אשיר,
מילים של עצב ושמחה,
ואם תעז, תעשני לאביר"

ירד המלך מהסוס,
נשען על אבן בגבו,
"עכשיו הישמר", תומס אמר,
"פן את לבך אקרע ממקומו".

תומס ניגן על כינור הפיות,
אשר מנגינתו לשקר לא יכלה,
ואת המילה הראשונה המלך שמע,
שהקיזה מעינו דמעה מלוחה

"רואה אני את אהבתי שאבדה,
לתקוות שיותר לא אראה יד מושיט,
והמעשים שעשיתי, שהייתה בהם חרפה,
כמו נחשים קטנים מתחתי מלחשים"

"השמש נעלמה בצהרי היום,
אימת אבדון בי אחזה,
תומס, אני יותר לא יכול,
החביאני תחת גלימתך"

שמיים כחולים ודשא ירוק,
שדה פתוח ומים זורמים,
שם, יוקדת על תעלות וחומות,
השמש חיממה משפחה של צפעים

"תשכב, תשכב", תומס אמר
"אותך ישפוט בסוף האל,
אשיר מילה טובה יותר
ואפזר הערפל"

שוב ניגן תומס על כינורו,
מנגינה שטרטרה וצרמה,
ושר את המילה השנייה,
שלמלך גרמה לאחוז בפלדה

"הו, שומע אני צעידת לוחמים,
מנצנצת השמש על מגן וחנית,
והחץ שנורה מתוך סבך השיחים,
שמעופו כה שטוח ושירו כה מרטיט"

"אבירי הטובים, מהרו ונרכב,
קראו לנתיני למלחמה,
הנץ יצפה בקרב אכזר,
כמו שאזור הגבול טרם ראה!"

דשא ירוק ושמיים כחולים,
עשב ברוח ורקיע בהיר,
שם, לתוך הרוח צולל,
עט על טרפו עיט צעיר.

תומס נאנח מעל כינורו,
על המיתר האמצעי אצבעותיו פרטו,
ואת המילה האחרונה הוא שר,
והחזיר למלך את נעוריו שאבדו

"נסיך צעיר אנוכי, וכל עיסוקי,
לאהוב ללא מורא את אהובתי
לצעוד באחווה עם ידידיי,
ולדרבן את סוסי אחרי הצבי"

"כלביי נובחים - המוות בא,
הצבי נשכב בתוך מסתור,
אהובתי כבר מחכה,
לשטוף ידי כשאחזור"

"כך אני חי, וכלום אין עוד,
את פני אהובתי לראות,
עם אדם הראשון בגן עדן לצעוד,
וחופשי לרוץ ביערות"

שדה פתוח ומים זורמים,
עשב ברוח ורקיע בהיר,
שם, ניצב על כתף בין הרים,
אייל לאילה ישיר

תומס הניח לכינור
קם על רגליו ללא מילים
ברסן אחז, וסידר ארכובה,
ואת המלך על סוסו הרים

"אתה ער או ישן?" תומס שאל,
"יושב כה שקט ומדוכדך
אתה ער או ישן? - עד שלתמיד תירדם
אני חושב שאת שירי לא תשכח"

"כי קראתי לצל מהשמש לצאת,
מולך לעמוד ובשקט לבכות,
הפכתי את האדמה לקוצים,
וממעל גרמתי לשמיים לכבות"

"ניגנתי אותך עד לכס האל,
ניגנתי עד שנשמתך נקרעה לפרוסות,
ניגנתי אותך עד לתחתית גיהינום,
ואתה רצית אותי לאביר לעשות!"