נכנסים שוב פעם לעזה,
עיר ללא תקווה,
חושבים על כל מי שהשארנו מאחור,
במדינתנו היפה.
כבר נכנסו ויצאנו,
וזה לא היה מזמן,
אני זוכר איך הבטחתי שלא,
אך הנה שוב חזרתי לכאן.
כי אין לי ארץ אחרת,
ולא ילדים אחרים,
אין לי עוד אישה אוהבת,
ועבורם אנחנו נלחמים!
אני מצטער אישתי,
כבר לא אחזור, את כבר יודעת.
שמרי על ילדינו, אהובה,
שמרי נפשך, נפשי נקרעת.
ילדיי היקרים, איני יודע,
אם אצליח עוד לגונן עליכם, כשאף אחד אחר כבר לא שומע.
שמרו אחד על השני, שמרו על אמא,
אני אשגיח, שם מלמעלה אסתכל, אני מבטיח.
כי אין לי ארץ אחרת,
ולא ילדים אחרים,
אין לי עוד אישה אוהבת,
ועבורם אנחנו נלחמים!
הוריי שלי אומר תודה, על חיים קצרים אך מלאי שמחה.
אני כואב את צערכם, מקווה שלא אכזבתי,
הפעם אהוביי מצטער שלא ניצחתי.
מדינתי היחידה, אותך תמיד אהבתי.
להיות אזרח שלך, למרות כל הקשיים,
אף פעם לא החלפתי. פה הכרתי את אשתי,
נולדו פה ילדי, פה נולדתי גם אני,
ופה... אוי למה אלוהים... יהיו כבורים גם עצמותיי...
כי אין לי ארץ אחרת,
ולא ילדים אחרים,
אין לי עוד אישה אוהבת,
ועבורם אנחנו נלחמים!
אלוהים בבקשה,
רק שמור על יקריי,
דרכי כבר לא תהיה קלה יותר,
אבל לפחות תהיה שווה... |