שנאי אותי ברוך,  

על אהבתי הפראית.

השתיקה אילפה אותה,

להיות חיה סוררת.



רציתי להשמיע יללות שקטות ודי

לבלוע אל תוך תוכי, כאובה ונלכדת.



שוב הגחת מולי, איילת חופש

כשאהבתי לכודה עוד ברצועות.

וכל שתיקותיי, רבות הסבל,

נפרצו מפי, בשאגות רמות.



כחיה המשחרת לטרף,

הסתערו מילותיי ללא הרף.

ובמבט אחד תמה ונאלם ,

אישרת שלא צפית זאת מעולם.



סלחי לי איילת חופש ושנאי אותי ברוך,

כי כל שרק רצתה חיית אהבתי, היה להיות חופשיה - כמוך.