הרכבת דהרה מהר בכיוון הנכון
פסיה כקמטיי שוב החלו נשחקים
בין גופות מיוזעים לבושים בגדי עבודה
חיפשתי מרחב נשימה קטן
הנוף הפך תעתוע צבעוני חולף
רצף מהיר של תמונות נמחקות
צלילי החיים נגדעו בהבזק
למשמע קול הלמת המסילות
ואני רק רציתי לעצור ולהביט,
ואני רק רציתי לחיות
ואני רק רציתי להדום ולהרגיש
כאחת מבין הבריות
כך נחתו רגליי פצועות, בין חולות ואבנים
וליבי ההולם עוד בקצב המנועים
בין רכבת מתרחקת לבין עקבות דמי
מצאתי לרגע חלק מעצמי |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.