בקצה הרחוב, גר לב חשוך
ממתין לבוא אחת מדיירותיו
כמו הירח, אין בו כלום
שיאיר בו חדריו
שעת שקיעה והיא שוב מאחרת
מצמיחה קרניים לשמיו המדממים
גם בלכתה היא בו נשארת
בור נוסף במכתשי געגועים
היא מתגנבת מאחור, מאהבת צהובה
היא מבעירה את שכבוי בו ואומרת אהבה
האור פוצע קירותיו, בסינוור מעט מהיר
האור מסתיר את העבר ועתיד אינו משאיר
מחר תחמוק שוב מביתו
תיקח אורה, אך לא אותו
תצוץ מבעד להרים
תאיר ביתם של אחרים |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.