יש לי כל מיני דברים להגיד לכם אבל אני לא יודע מאיפה להתחיל.
ובכלל, אתם מצפים לסיפור, אז אולי עדיף שאני אספר לכם סיפור
וזהו. אז בשביל שיהיה סיפור צריך דמות, וצריך שיקרה לדמות הזאת
משהו. נקרא לדמות שלנו מיכל, ועכשיו אני ואתם צריכים להשתדל
לשכוח את מה שאנחנו יודעים על מיכל, שזה שהיא בבירור לא אמתית,
לא הייתה אמתית ולא תהיה אמתית, ולנסות מאוד להתעניין במה
שעומד לקרות לה. אני נותן לנו יותר מדי קרדיט. לשכוח שהיא לא
אמתית זה קל בשבילנו. אנחנו מאמינים באשליות יום יום ושעה שעה.
אז הסיפור הוא על מיכל ומן הסתם רצוי שזה יהיה סיפור אהבה, אבל
למרבה הצער עכשיו ערב שבת ומיכל יושבת בחדר שלה לבד ומסכמת
מאמרים ללימודים. (היא משרבטת צורות גיאומטריות תלת ממדיות
בצדדי הדף). השותפה שלה לדירה נמצאת בבית של ההורים שלה ואמורה
לחזור בזמן הקרוב לדירה. כעת, בתחילת הסיפור, מיכל עדיין לא
חוותה אהבה מימיה. בסוף הסיפור, היא תשכח איך זה מרגיש להיות
מאוהבת. צליל בוקע מהרמקולים של המחשב ומודיע לה שהיא קיבלה
הודעה. האינסטינקטים של מיכל גורמים לה להפנות את ראשה לעבר
המחשב בתחושה של דחיפות, ולזנוח את המשושה כשרק חציו העליו
קיבל את הממד השלישי. כדי להוסיף עניין לסיפור, נאמר שהוא
מתרחש באירלנד ושמיכל לומדת שם עם מלגה. בוא נגיד שמדעי כדור
הארץ. חתיכה נכבדת מהעולם מפרידה בינה ובין כל מה שהיא הכירה
כבית עד למספר שבועות לפני כן, ואף על פי כן שגרת היום שלה
שמרה על צורה יחסית קבועה. הרגשות והמחשבות שלה, לפחות עד כמה
שניתן להבחין כשמסתכלים מבחוץ, נשארו פחות או יותר כפי שהיו
וככל הנראה לא התערבבו עדיין עם האוכלוסייה המקומית. תמונה
משפחתית על הקיר מסגירה את העובדה שהבית, מפאת חסרונו, זוכה
להערכה. ההודעה היא מפייר, תלמיד צרפתי שלומד עם מיכל. שאלה
כלשהי לגבי הלימודים. היא מסבירה לו ועושה מאמץ מיוחד לשמור על
אנגלית תקנית ויפה, למרות שהאנגלית שלה ממילא עדיפה על שלו
והוא, כך זה נראה, לא מקפיד יתר על המידה על דיוק. הדלת נפתחת
והשותפה של מיכל נכנסת. הן ביחסים טובים למרות שלא את כל
ענייני הדירה הן הלבינו ביניהן, כמו מי עושה קניות ומתי, מי
מנקה ומתי, איך מחלקים את החשבונות. הדלת של חדרה מיכל סגורה
והיא לא פותחת אותה. מסתגרת בפרטיות שלה. היא מתחרטת שהיא לא
הפעילה מוזיקה כך שמצד אחד השותפה תדע שהיא בבית, ומצד שני היא
תוכל להעמיד פנים שהיא לא שמעה את השותפה נכנסת. נו טוב. אני
מדמיין את מיכל בחדר שלה, ומקווה שאתם עושים כמוני, אך אני לא
מצליח לדעת מה עובר בראשה. הייתי יכול לנחש אם היא שמחה או
עצובה לפי איך שהיא מתנהגת ואיך שהיא מגיבה. אך האם התגובות
שלה לשמחה דומות במשהו לתגובות שלי? האם השמחה שלה בכלל דומה
לזו שלי? כנראה שאם החלטתי לכתוב על דמות דמיונית שהיא לא אני,
אאלץ להסתפק בתיאורי מעשים ותגובות, ואת הרגשות להשאיר
לפרשנות, שלי או שלכם. פייר מבקש לקפוץ לדירה כדי שמיכל תסביר
לו קצת על החומר. היא קופאת. היא מן הסתם יודעת איך זה ייראה.
הוא אצלה בשעה כזאת. יכול להיות שהוא לא רוצה רק לדבר על
הלימודים. והם אפילו לא יצאו לדייט, ומיכל יודעת שבחורה לא
אמורה להביא גבר הביתה שהיא לא מכירה ובוטחת בו, אך פתאום היא
לא מצליחה להיזכר למה, וזה נראה לה כמו כלל טיפשי ומיושן,
שלימדו אותה באיזו ארץ רחוקה. פייר שולח סימן שאלה והיא אומרת
לו בזריזות שיבוא, ממהרת פן הוא יספיק לכתוב משהו כמו לא משנה,
או אני באמת מתכוון רק בשביל לדבר על החומר, משהו כזה. פתאום
מיכל נראית לחוצה קצת והיא יוצאת מהחדר ונכנסת למטבח לקחת משהו
לשתות. השותפה שלה שם והיא מנסה לדבר איתה ולשמור על ארשת פנים
רגילה. היא מצליחה, לדעתה. היא שואלת איך היה סוף השבוע
והשותפה מתחילה לתאר איזה בחור שהתחיל איתה בבר ביום שישי בזמן
שהיא יצאה עם חברות לחגוג יום הולדת לאחת מהן. תוך כדי הקשבה
בחצי אוזן מיכל ממלאת לעצמה כוס מים ושותה בזריזות. היא מנצלת
הפוגה בשיחה בשביל ללכת לשירותים, אך היא כמעט ולא הייתה צריכה
באמת ללכת. היא מורידה את המים בכל זאת וחוזרת למטבח. השותפה
כבר לא שם. היא בסלון מתעסקת עם המחשב הנייד. מיכל תוהה אם
אולי זה חסר נימוס מצידה אבל בכל זאת נכנסת לחדר בלי להגיד
כלום וסוגרת את הדלת. היא לחוצה, אין דרך להתכחש לזה. אומרים
שבנים הם עם פשוט והם רוצים בחורה אם היא יפה מספיק. אבל מיכל,
לדעתה, נראית בסדר, אמנם לא יפה במיוחד אבל בסדר, ובכל זאת
נדמה לה שלעתים נדירות גברים מעוניינים בה. מדי פעם, בעיקר
במסיבות או בברים כשאנשים שתויים הם מתחילים איתה, אבל ברור לה
שזה בשביל סקס והם לא באמת מעוניינים בה באופן אישי. וגם היא,
מיכל, לא מעוניינת בהרבה גברים. היא שמה לב שכשגבר מושך אותה,
זה בדרך כלל בגלל שיש בו תכונה אחת או יותר שהיא הייתה רוצה
לעצמה. ביטחון עצמי, ברוב המקרים. היא הייתה רוצה שיהיה לה
ביטחון וכשהיא פוגשת גבר בטוח היא רוצה להיות איתו יותר.
לפעמים היא תופסת את עצמה חושבת גם על נשים, אבל רק אם הן
בטוחות בעצמן ובמיניות שלהן, בניגוד אליה. כמו שותפה שלה,
למשל. אבל היא בחיים לא תעז לצאת עם אישה. פייר מתקשר מהדרך
בשביל לשאול את הכתובת, ואומר שהוא מגיע עוד כמה דקות. הקול
שלו הורס לה את הביטחון. קול עייף ומשועמם. קול לא מעוניין.
האם גם אותו היא לא מעניינת? אולי בגלל איך שהיא הגיבה היא
הרסה לו את החשק? אולי מראש הוא רק רצה לבוא וללמוד? היא בכלל
לא יודעת אם היא רוצה שיקרה ביניהם משהו, אבל היא כמעט בטוחה
שהיא רוצה שהוא ירצה את זה. שרק ירצה, ויגיד לה שהוא רוצה, אבל
שזה לא יכול לעבוד. לא חשוב למה, אבל ששניהם ידעו שזה לא יכול
לעבוד ואז הלחץ הזה ייעלם סוף סוף. היא הולכת שוב לשתות מים
ואז לשירותים וגם הפעם כמעט ואין סיבה ללכת. היא מצחצחת
שיניים, ואז היא הולכת ונשכבת על המיטה, ומנסה להסדיר את
הנשימות שלה שנהיו קצת מהירות. לא ברור כמה זמן עבר אבל יש
דפיקה בדלת והיא כמעט רצה לפתוח, כדי שהשותפה לא תקדים אותה.
היא בכלל לא חשבה לקום. היא פותחת את הדלת וזה הוא. היא
מתאכזבת שהוא לא התלבש יפה יותר. אולי הוא בכל זאת לא מעוניין
בה וסתם בא בשביל ללמוד. היא חושבת על מה שהיא לובשת ומצטערת
שלא לבשה משהו אחר, למרות שהיא כן הייתה לבושה יחסית בסדר. היא
תמיד מתלבשת בסדר בבית. היא קצת מגמגמת ומציעה לעשות לו סיור
בדירת השניים וחצי חדרים שלה והוא מסכים, אז היא מראה לו את
החדר וחצי שלא של שותפה שלה, ואז הם נכנסים לחדר שלה, מתיישבים
על המיטה ומתחילים לדבר על הלימודים. הוא מספר שקשה לו, בעיקר
עם השפה, היא מסכימה איתו שזה באמת קשה ולא הוגן ושצריך
להתחשב, למרות שהיא לא באמת חושבת ככה ועוצרת את עצמה מלחשוב
שהוא אולי טיפש. הוא מתרווח במיטה והיא נשענת על הקיר שרחוק
ממנו. הוא שואל אותה שאלות לגבי דברים בחומר שהוא לא הבין. היא
מנסה להישמע חכמה אבל למען האמת היא לא בטוחה בעצמה בכל
התשובות. היא מציעה לבדוק והם בודקים, והוא אומר שהוא רוצה
להשמיע לה איזה שיר. הם שומעים אותו ביחד ועכשיו הגוף שלהם
קרוב נורא אחד לשני והיא רואה מקרוב את הזיפים שלו על הלחי
ומרגישה קצת את חום הגוף שלו, ומריחה אותו. גבר כמעט זר יושב
לה על המיטה והיא מתנהגת כרגיל לגמרי, מעמידה פנים שזה משהו
שקורה לעתים קרובות בחיים שלה ואין לו איזה משמעות יוצאת דופן.
הברכיים שלהם נוגעות. היא לא מתייחסת לזה אבל היא מרגישה את
המבט שלו צורב אותה מהצד. היא שמה שיר אחר וחוזרת לחפש את הדבר
שהם דיברו עליו. הוא אומר משהו ושם יד על הירך שלה. כשהוא
מסיים לדבר הוא מוריד אותה. היא עונה לו. היא מרגישה את הלב
שלה דופק בעוצמה. יש שתיקה. היא שמה את היד שלה על הירך שלו,
ואז הוא נשכב אחורה. היא רוכנת לעברו. זאת לא הנשיקה הראשונה
שלה, היה לה מישהו לפניו. הוא לא מצא חן בעיניה אבל היא התנשקה
איתו בכל זאת, גם כי היא רצתה לנסות וגם כי הוא כבר נישק אותה
והיא לא חשבה באותו רגע אם כדאי או לא. התחושה של כל הגוף שלו
מתחתיה היממה אותה. הם התנשקו לאט והלב שלה דהר, היא לא האמינה
שזה באמת קורה, סוף סוף. הם התגלגלו יחד והיא הייתה על הגב,
הוא רוכן מעליה. היא הרגישה את הבליטה במכנסיים שלו. זה לא
הרגיש טוב או רע, פשוט משונה, אבל הקירבה והחום היו נהדרים
והיא רצתה מזה רק עוד ועוד. הם התפשטו מהר ושכבו לאט. היא
קיוותה שהיא טובה בזה ולא ידעה אם הוא טוב בזה או לא. מרוב
שהיא היתה מודעת לעצמה היא לא ידעה אם זה נעים לה. רק תחושה של
מגע רגיל וזהו, לא תענוג ולא כאב. אבל היא הסתכלה בעיניו ומדי
פעם הוא נשק לה וליטף אותה, והיא ידעה שהיא רוצה להישאר
בזרועותיו לנצח. היא ידעה שאיש בעולם לא מכיר אותה כמוהו
ושכנראה איש לא מרגיש כלפיו כמוה. כשהוא גמר הם שכבו מחובקים
והתנשקו עוד קצת, ואז הוא נשכב על הגב ונתן לה לשים את הראש על
הכתף שלו. הוא אמר לה שהיא יפה וחמודה, והיה לה כל כך טוב שהיא
פחדה להירדם.

את המשך הסיפור אני לא רוצה לספר. כל אחד ממכם בוודאי יודע מה
יקרה ולכן אין בכך טעם. אף על פי שמיכל לא אמתית, מעולם לא
הייתה ולא תהיה, יכאב לי ולכם אם נעביר אותה את התהליך הזה.
אולי עדיף לסיים את זה כך ולהעמיד פנים שיש סופים טובים בעולם
הזה. האמת היא שאין. האמת היא שאין גם סופים רעים, יש פשוט את
הדרך שבה דברים השתלשלו ובגלל שכולנו חושבים בצורה פחות או
יותר דומה, אנחנו נשייך לרצף האירועים האלה תחושות שליליות
ולכן נקרא לזה סוף עצוב. אבל חשוב לזכור שהסוף הזה הוא לא
עצוב, ופשוט מתוך חמלה על נפשה המיוסרת של מיכל, ומתוך התחשבות
בכך שהבטחתי משהו לגבי סוף הסיפור, נדבר על זה בקצרה. הם דיברו
למחרת. הם נפגשו בלימודים. היו התכתבויות. לאחר מספר ימים, הם
נפגשו שוב. הפעם מיכל נהנתה הרבה יותר. היא התרגשה. היא רצתה
לספר להורים אבל החליטה שלא להקדים את המאוחר. היא הרגישה שזה
סוף סוף קורה גם לה. אבל הוא לא התקדם בקצב שלה. הוא ענה
להודעות שלה אחרי הרבה זמן. היה לה קשה לקבוע את הפגישה השנייה
ואת השלישית הם לא קבעו בכלל. רק נפגשו בלימודים פה ושם
ודיברו, וקצת התחבקו והתנשקו כשאף אחד לא ראה. זה היה ברור שאם
היא לא תשלח הודעות הוא גם לא ישלח, ולכן היא המשיכה לשלוח.
הוא ענה. הם דיברו והוא היה נחמד. הם כמעט קבעו פגישה שלישית
אך ברגע האחרון הוא היה צריך לבטל. היא האמינה שהוא כן רצה.
היא רצתה להאמין. היא קיוותה. היא כמעט אמרה לו שהיא אוהבת
אותו. ובלילות היא הרגישה כל כך לבד שהדרך היחידה שלה להירדם
הייתה לבכות לתוך הכרית במשך שעה ויותר. היא הבינה שזה לא
ימשיך והיא כתבה לו מכתבים ולא שלחה אותם. היא קראה שוב ושוב
את ההתכתבויות שלהם. היא ידעה שהיא תישאר לבד לעולם. אחרי חודש
היא עדיין הייתה עושה הכל בשביל עוד לילה איתו. אחרי חודשיים
היא רק רצתה לדבר. אחרי שלושה חודשים היא לא האמינה שהיא אי
פעם הרגישה כל כך טוב. היא ניסתה לדמיין את עצמה בזרועותיו של
אחר ולא הצליחה. היא ניסתה לדמיין את עצמה בזרועותיו של פייר
ולא הצליחה. היא ניסתה לדמיין את עצמה נשארת לבד ולא הצליחה.
כל כך הרבה קילומטרים בינה ובין הבית וכאילו שהיא לא זזה
מילימטר אחד. שוב בתולה. שוב לא יודעת מה זה לאהוב. סתם אחת.

אנחנו משאירים את מיכל במצב הזה וחוזרים לעניינינו. היא צעירה,
היא בוודאי תצליח להסתדר איכשהו בחיים. כולם הרי בסופו של דבר
מצליחים. יש כאלה שמתחתנים עם איזה מישהו או מישהי ועושים
ילדים, יש כאלה שמוצאים עבודה באיזה חברה לביטוח, יש כאלה
שמטיילים בכל העולם, יש כאלה שמתמכרים למשחקי מחשב, או
לטלוויזיה, אבל כולם בסופו של דבר שורדים, כי זה מה שאנחנו
יודעים לעשות. לשרוד. הזמן מרפא ומשכיח, ולכן אנחנו מצליחים
לפעמים להתאהב שוב, או לשכוח מה זה להתאהב כדי שנוכל להתפשר על
פחות. להתפשר על מנת לשרוד, לשרוד על מנת להתפשר. מיכל היא לא
אמתית, ו ממילא אנחנו לא יודעים מה היא חושבת ומה היא מרגישה
אבל משהו ממנה כן עבר אלינו, ואם היינו יכולים היינו מתנערים
מזה אבל הדבר הזה מבקש שנחזיק בו, כי הוא רוצה לשרוד, כדי שהוא
יוכל להתפשר עלינו ואנחנו נוכל להתפשר על המשך החיים שלנו
איתו.