רק אתמול זוכרת, שהלכתי לגן, לגננת היה סרט על ראשה הקטן.

שיחקתי בחול, בניתי עוגות, ילדה  קטנה ללא דאגות.

בכיתה א' המורה לימדה אז חשבון, מי יודע, יודעת לענות נכון?

כולם התפרצו ענו בכמעט צעקה, ואני שידעתי - חיכיתי להפסקה.

כשהמשכתי  לחטיבה, לא היה פשוט, להיות אחת מתוך אלפים,

למדתי מחברות,  שכאן צריך לשרוד, יש קורבנות ויש טורפים.

אז הלכתי ללמוד ביולוגיה, כדי להתמודד בשרשרת המזון,

הבנתי שיש מי שיטרוף את האריה, ויש  מי שיישאר כמו החילזון.

סיימתי לימודים, זה עבר די מהר, למדתי לשרוד שוב מהתחלה,

עשיתי שירות למדינה כמו נמר, הלכתי ללמוד מקצוע במכללה.

אספתי תעודות, בניתי משפחה, הלכתי לעבודה, שתהיה בה ברכה,

ניסיתי לתת להם מניסיוני בחיים, שיהיה להם קל, לדלג על
הקשיים.

עברתי במקומות ,שיניתי עבודה, פגשתי אנשים טובים בכל הדרגות,

רק דבר אחד לא לימדו כעובדה, שצריך לפגוש את המזל - למניעת

דאגות.