נסעתי לתומי במהירות של עשר, להחזיר ספרים השייכים  לבית
הספר,
בדרך חזרה שיחקו בחנייה מאחור, ילדים קטנים בלי הורה שישמור.
בגן ילדה בת 5-6 לבדה הייתה, מזל שלא יצא "פדו " לקראתה.
נסעתי לאטי, ומבין שתי מכוניות, ברח כדור עם ילד בפתאומיות.
במעבר החציה, הפתיעו אימא ו-2 ילדים, עם סלולרי ביד, בלי להביט
לצדדים.
אותתי כדי לפנות בהמשך לימין, נעקפתי על ידי אופניים חשמליות
שנהג בהם קטין,
בידו האחת כידון בשנייה גלידה, השמש מעל ראשו הפנוי מקסדה.
ברחוב הומה, במעבר חצייה מרחוק, חצתה אימא שהובילה לפניה עגלת
תינוק.
בחניון מחוץ לסופר, סכנת נפשות, שניים רבים על חניה נואשות,
לידם אישה שמבקשת מצרכים לשבת, ואיש לא רואה, וגם לא אכפת.
ברמזור האור הכתום מאיים להתחלף, ונהג מרוץ טס כמו מרחף,
אם  שוטר יבקש תעודות ורישיון, יאמר שמיהר להציל את היקום
מאבדון.
בפקק תנועה כולם נדחפים, אין סבלנות ובשוליים עוקפים,
האמיצים מבינינו שהתחילו להתייאש, ולהבא ייסעו דרך כביש 6.
נהגים חסרי סבלנות לא חסר, צופרים כדי לעקוף ומהר-
ואם לא תתן להם לעבור לפניך, יעשו סימנים לנגד עיניך,
ושוב תיפגשו בהמשך הדרך, כי כולם מגיעים לצומת מרומזרת.
בדרך בין עירונית מסביבי רכבים, מאיטה- כי משחקים הם בנתיבים,
ללא איתות, נכנסו לפני רכבי, כמו כולם הם חשבו  שאני אולי
נביא.