אז הוא עומד שם באמצע המדבר. האצבע מורמת, התרמיל לרגליו, וזה
היה תרמיל ממש גדול וכשהיה מרים אותו היה יכול לשמוע את הקרקוש
של הפינג'ן והסיר הקטן והגזייה שהייתה לו בפנים. קראו לו יהודה
והוא לא היה דתי או משהו, זה פשוט היה השם שלו. הוא טייל במדבר
יהודה כבר כמה ימים. אולי בגלל שקראו לו יהודה הוא טייל במדבר
יהודה, הציעה אחותו הקטנה. הוא מחייך מהזיכרון הזה.
הוא היה חייל משוחרר ועכשיו בילה את רוב זמנו בעבודה מועדפת
בחקלאות ובלטייל במדינה שלו. לא היה דבר שיהודה אהב יותר מהטבע
הגדול, והוא לא יכול היה לדמיין את עצמו עושה מתפרנס ממשהו שלא
קשור לטיולים. אולי יעשה קורס מדריכי טיולים אחרי המועדפת, מי
יודע? יהודה גבוה ורזה, ופניו כמעט לא נראות בגלל הזקן שלו
ובגלל משקפי השמש השחורות והגדולות שכיסו את חצי פניו העליון.
הוא לבש חולצת "עד מתי מרץ 12" טיפוסית ומכנסי שטח טובים
וסנדלי שורש ולראשו קובע רחב שוליים. ממש הקלישאה של התרמילאי
הישראלי. ועכשיו יהודה עומד באמצע המדבר, מרגיש ממש כמו אביר
במסע צלב משל עצמו, מרים את האצבע ומחכה. בדיוק כשיהודה מתחיל
להבין עד כמה זה אבסורדי שהוא מרים את האצבע אפילו שאין שום
רכב בסביבה וכנראה שגם לא יגיע בזמן הקרוב, הוא רואה אותו.
בהתחלה, הוא חושב שהוא הוזה או משהו, אבל לא - זה היה אוטובוס.
הוא ממש רחוק, אבל הוא יכול לשמוע את רעש המנוע, וכמעט להרגיש
את המזגן שבוודאי מקפיא את כל האוטובוס הזה מבפנים.
ויהודה מרים את התרמיל לגבו ומתחיל לנופף לאוטובוס כמו משוגע.
פתאום הוא מבין כמה זמן הוא כבר במדבר וכמה הכל כבר מעיק
לגמרי. הוא רק רוצה לחזור הביתה ולגמור עם זה לבינתיים. בסוף,
האוטובוס נעצר, אבל כעשר מטר לפני יהודה, ויהודה רץ אל
האוטובוס ואיך שהוא מגיע נפתחת הדלת.
וכבר עכשיו, יהודה מרגיש את המזגן הקפוא והנעים. הוא מטפס
במדרגות.
"מה, מילואים?" שואל אותו הנהג, ויהודה מהנהן, בכלל לא שם לב
למה שאמר. "תשים את התיק בבגאז' רק," מוסיף הנהג ולא אומר עוד
דבר בזמן שיהודה עושה בדיוק את זה ועולה למעלה אל האוטובוס.
יהודה הולך בין כל האנשים של האוטובוס, וכולם מסתכלים עליו
ובוחנים אותו, וחלק גם ממש נגעלים ממנו ומריח הזיעה הנוראי
שבוקע ממנו. כולם נראו ליהודה כל כך שונים ממנו, כל כך נקיים
ורגועים ואציליים כמעט. הנה עורך דין בדרך לפגישה, לבוש כולו
בחליפה ומדבר בטלפון, על האיש המסריח שעלה לאוטובוס, הנה דוד
טוביה שחוזר בדיוק עכשיו למשפחתו עם מתנות מחו"ל, הנה בחור
משונה עם שפם, כנראה תייר, שמצלם את יהודה ובטח יעלה את התמונה
לפייסבוק ויספר לכל החברים ההולנדיים או הגרמנים או
המי-יודע-מה שלו על כמה שהכל נפלא בישראל ועל זה שגם הומלסים
מקבלים נסיעות חינם או משהו כזה. יהודה מרגיש כאילו הוא
במוזיאון או בארמון בחו"ל והוא התייר הישראלי החוצפן שמפצח
אגוזים בזמן ההרצאה של המדריך. הוא בדיוק חשב על כמה שזה
אבסורדי שהוא מרגיש כמו תייר במדינה של עצמו, כשהוא ראה אותה-
נסיכת ממלכת האוטובוס. היא ישבה באחד המושבים האחרונים
באוטובוס, ולכל המתבונן מבחוץ נראתה בחורה די רגילה. שיער חום,
עיניים חומות, לבושה בג'ינס וגופייה לבנה, בחורה שאין שום דבר
מיוחד לומר עליהן. אבל בשביל יהודה, היא מיוחדת יותר מכל בחורה
שראה בחייו. היא לבושה בשמלה ענקית, ושיערה המסולסל מגיע ממש
עד הרצפה של האוטובוס, ומסביבה היא מלא ילדים וחיות, ממש כמו
שלגיה או סינדרלה, יהודה לא הצליח להיזכר. היא הייתה שקועה
בדיוק בשיחה בטלפון, שהייתה בעברית, אבל יהודה היה מטושטש מדי
בשביל להבין משהו מהשיחה. העברית נשמעה לו כמו צ'כית או
הולנדית או משהו כזה.
ויהודה מתיישב ממש מאחוריה, ומריח את הריח החזק של הבושם שלה,
ואיך שהתיישב הוא נרדם.
ובחלומו, יהודה מזמין את נסיכת האוטובוס לנשף, והם רוקדים
ושניהם לבושים בהידור. אם אחותו של יהודה הייתה רואה אותו לבוש
בחליפה המגוחכת הזאת ומגולח סוף סוף ועם השיער מסורק ורטוב,
היא הייתה מתפקעת מצחוק, אבל זה לא מזיז ליהודה בחלומו. הוא
רוקד איתה ריקוד ולס כזה עם מוזיקה קלאסית ברקע.
ואחרי הריקוד, הם מתיישבים וצוחקים ביחד. והיא מספרת לו על
החיים שלה והוא מספר על שלו. היא חושבת שזה מקסים שהוא רוצה
להיות מדריך טיולים ושזה בטח אומר שהוא טוב עם ילדים, ויהודה
לא צריך לשקר לה, והוא אומר שהאמת היא שזה בדיוק מה שמפריע לו
בחלום הזה, הילדים וכמה שאין לו סבלנות אליהם, ובזמן שהוא אומר
את זה הוא נזכר באחותו הקטנה ומבין שזה לא לגמרי נכון. בפעם
הראשונה בחייו, ליהודה אין דאגות כלל.
כשיהודה מתעורר מהחלום הנפלא שלו, נסיכת האוטובוס עדיין מדברת
בטלפון. ובדיוק כשיהודה חושב עד כמה שזה אבסורדי שהוא מנסה
לחשוב על דרכים לגשת אליה בזמן שהיא מדברת בשיחה הבלתי נגמרת
הזאת, יהודה מבין שזהו, התחנה שלו הגיעה ועליו לרדת עכשיו.
והוא נעמד ומסתכל בפעם האחרונה על נסיכת האוטובוס. אין מה
לעשות, היא נסיכה. היא לא יכולה לנטוש את הממלכה שלה ככה רק
בשביל מדריך טיולים עלוב.
ובדרך למטה הנהג אומר לו, "נרדמת כמו דוב, אה?"
ויהודה צוחק ואומר, "פתח את הבגאז' בבקשה."