א': ארגנתי לך חיים טובים הא?
ב': מי אדוני?
א': אני זה השם.
ב': מי?
א': נו... זה שהכל נהיה בדברו, הגדול מכלם, הנעלה והנקלס, זה
שאין להגות את שמו (אפילו אני אינני מעיז)
ב': אוקי ... נראה לי שאני מכיר מישהו שיכול לעזור לך .אולי
אפילו שניים.
א': לא, לא, זה באמת אני. אוכיח לך.
ב': איך תוכיח?  ספר  לי משהו, שאף אחד לא יודע את התשובה
עליו.
א: לך על זה (למרות שאני יודע מה תשאל).
ב: הנה זה בא- מה קדם למה - הביצה או התרנגולת?
א: ביצה סרוחה של שאלה, מקיא ממנה,  אבל התשובה היא כמובן
צה-רנגולת
ב: מה? אין דבר כזה!
א: בחיי...
ב: מה זה צה-רנגולת?
א: זה יצור שהייתה בו  מהות של  הביצה ומהות תרנגולית בו זמנית
. למען האמת היו לי כמה שהתרוצצו פה בחצר עד ש...
ב: עד  ש...??
א: עד שאחד הכרובים, החליט להזמין לארוחה את המלאכים הצעירים
(אנחנו קוראים להם כרובי ניצנים)
ב: ו...
א: הם צלו לי את הצה-רנגולות.
ב: אוי..זה נורא
א: כן, זאת הסיבה שהם נקראים עתה  שרפים .
ב: לא נשמע לי מאד אמין הסיפור הזה.
א: אמין ,אמין. אפילו בראתי צה-רנגול.
ב: זה באמת לא הגיוני, למה צריך צה-רנגול? הרי  הצה-רנגולת
ממשיכה את עצמה בעצמה?
א: עזוב, סיפור ארוך.
ב': נו...
א': נו, איך לאמר זאת, היה לי וויכוח עם אחד המלאכים במהלך
משחק שבץ-נא סוער.
ב': על מה היה הוויכוח?
א': כתבתי צה-רנגוליך והוא טען שאין מילה כזאת
ב': ו...
א': אז אמרתי לו "עכשיו יש"
ב': אני לא מאמין, המצאת יצור כדי לנצח מלאך בשבץ-נא.
א': בראתי יצור כי נכחתי בצורך בו.
ב': אלוהים...
א': מה? קדימה אין לי זמן..
ב': על זה רציתי לשאול. ממתי אתה פה?
א': מצחיק, בדיוק נזכרתי בזה... התשובה היא מתחילת הזמן ועוד
לפניו.
ב': אתה מתכוון מהמפץ הגדול?
א': נכון ועוד לפניו.
ב': אבל לפני המפץ הגדול לא היה זמן
א': נכון למדי.
ב': מה למדי? נכון או לא נכון?
א': גם נכון וגם לא נכון.
ב': אז מה היה?
א': היה צמן.
ב': מה זה צמן?
א': משהו שהייתה בו מהות של זמן ובו זמנית גם לא.
ב': מה אם כך גרם לך להמציא את הזמן?
א':  לא נעים לי...
ב': מה לא נעים? דבר.
א': הייתי חם על רולקס...