בוקר, השמש חודרת לחדר בין חריצי התריסים, היא מתעוררת אט-אט,
פוקחת עיניים, עוד מתיחה קלה ומתחילה להוציא עצמה מהמיטה החמה,
אין שם אף אחד שמחזיק בלון בידו ומאחל לה יום הולדת שמח, אין
שם אף אחד שמחבק ומנשק ומאחל לעצמו עוד הרבה שנים במחיצתה, רק
היא, החברה הכי טובה של עצמה, המאהבת של עצמה.

היא מביטה בראי, וואו, קמט חדש, יופי של מתנה ליום ההולדת, היא
כבר לא זוכרת מתי היה לה כיף לחגוג את היום הזה, אבל זה בטח
היה מזמן.

היא מחליטה להתהדר במיטב מחלצותיה ולצאת העירה, לפנק את עצמה
ביום הזה, אם לא עכשיו אז מתי? חושבת לעצמה.

נכנסת לרכב, כנראה המקום שבו היא הכי אוהבת לבלות, בנסיעה, לא
משנה לאן, הראש לא חושב על כלום מלבד הדרך, מלבד פעולת הנהיגה,
בזמן הזה היא סוף סוף מצליחה להתנתק לכמה רגעים ולשכוח בת כמה
היא, לשכוח מה יש לה או אין לה בחיים.

מגיעה לעיר, מסתובבת בין חנויות, לשמחתה מצאה כמה בגדים יפים
והיא מרוצה, היא תמיד מרוצה לאחר קניות בגדים, מרוצה לכמה שעות
ואז שוב נזכרת במה שהיא כל כך הייתה רוצה לשכוח.

ובכל הזמן הזה, כל דקה, שעה ויום ממשיכה לחשוב עליו, על האחד
והיחיד שהצליחה לאהוב יותר ממה שהיא אוהבת את עצמה, איך עזב
אותה ביריית אקדח בודדה וארורה ששינתה לחלוטין את חייה.