יושבת מולו, אבל מסתכלת דרכו
מישירה מבט, אבל לא באמת רואה אותו
מימיי לא הזדמן לי לדעת גבר
נעשה קשה לחיות עם הלבד בחדר
וכעת אני יושבת איתו כאן
והוא יפה ונעים הליכות ושמו יונתן
אך כמו הסתגלתי כבר וטוב לי בלבד שלי
רוצה לברוח חזרה למקום המוכר לי
החופש, השחרור, הוא משקר, משכר וממכר
גורם לך לשכוח שהזמן עובר והחיים נובלים מהר
ויום בהיר אחד, רוצה להרגיש חיבוק של ילד
ומבינה שדי, חלפה לה התקופה של המרד
אך, כמה כואב, זה כבר מדי מאוחר
לצערך, חלון ההזדמנויות הזה כבר נסגר
ובכן, ברצון, או שלא, אמשיך לבד את שארית חיי
במחשבות עגומות על מה שיכולתי להשאיר לילדיי
הסוף. |
